אולי זו הייתה דרורית אמיתי דרור, שילד אוהב את הדמות המטפלת שלו גם אם היא לא טובה אליו באופן גורף, היינו למשל אומרת דברים פוגעים, מגלה חוסר סבלנות וכו'. במיוחד תינוק. (סליחה על ההשוואה, ולהבדיל מליוני הבדלות, אבל קצת כמו כלב...) מה אצלי - אמא הייתה קשה על גבול המתעללת, בוטה ואלימה מילולית ופיזית, אבל מאוד אוהבת. בתור סבתא למאיה (שנה ו3) היא חמה ואוהבת, כשנוח לה. היא יכולה להתעלם ממנה לחלוטין כעבור רגע כי היא ככה נוח לה. מאיה מאוד אוהבת אותה ומרגישה איתה בנוח. מעולם לא השארתי אותה איתה כי אני לא סומכת עליה (בגיל 5 חודשים ניסתה לתת לה חתיכת עגבניה, ובגיל 9 חודשים שקית סוכר. כשהיא יושבת על הברכיים שלה אמא שלי מחזיקה אותה מהבגדים ונותנת לה להתפתל במין פוזה כזאת של "היא לא תיפול ממני בחיים". אני כמעט טבעתי באמבטיה בתור תינוקת ויש עוד כמה דוגמאות מצמררות). בתור סבתא לאחייניות שלי בנות ה8 וה10 שעכשיו באו לביקור מארה"ב - היא מעירה להן שלא יהיו עם פה פעור כי זה נראה דבילי, ועוד בנוכחות אנשים אחרים. מציקה שיאספו את השיער ואם הן לא אוספות היא אוספת להן בכוח את הפוני. היה להן מאוד קשה איתה, ואת הלילות האחרונים הם עשו אצלנו.
מה שאני מנסה להגיד זה שלדעתי האישית ומנסיוני האישי - סבתא של מאיה היא אותה אשה מעצבנת אבל תמיד שמחה לראות אותה פעם בשבוע שבועיים. ואני מודאגת ממה שיהיה בעתיד, מאוד דרוכה, אבל גם מנסה לפרגן ולתת באמת לתיקון לקרות.
|
תוכן התגובה:
|