|
30/1/2005 23:14
|
חדשה ואנונימית
|
מאת:
|
|
עברתי את זה ויצא טוב - ביחד
|
כותרת:
|
הי מעין אני קוראת את אשר את כותבת ומזדהה עמך מאוד!! עברתי את החוויות שאת עוברת וכבר הייתי בטוחה שהפרידה היא הפתרון לכל הבעיות. אני בדרך כלל לא מגיבה אך הפעם אני מוכרכה אנחנו לא מכירות אבל ניראה לי שהיום את נימצאת בנקודה שבה אני הייתי ובה לא הצלחתי ליראות את האהבה של בעלי אלי והאמת של אף אחד כלפי הייתי מרגישה התעוררות מדברים חדשים אבל גם הם היו קמלים די מהר. לפי מה שאת מתארת יש לך בעל תומך ואוהב (ונישמע אפילו שאת אותו) והסיבות שאת מציינת מנסיוני הם לא סיבות לפרידה ובזה אני מצטרפת לבנות שניראה כי מכירות אותך יותר (לפחות וירטואלית) - לין רונה היועצת ליאתיתי דובת גריזלי רוני שירלי2 ועוד, בנות שמנסות לומר לך את מה, שכמוני אז, את לא רוצה לישמוע. אני באמת חושבת שאם יש לזה סיכויי הכי קטנטן כדאי לנסות. אנחנו טיפלנו באופן דומה למה שהציעה ליאתיתי - טיפול פרטני שלי וזוגי אצל אותו מטפל (את הטיפול הזוגי התחלנו באותו זמן אך במינון נמוך ולאחר התקדמות מסויימת אישית שלי הגברנו את הקצב של הטיפולים הזוגיים) אני רק מודה על כך שבשיא המשבר שלנו הסכמתי לטיפול ולכך שבעלי היה מוכן לנסות גם כן. היום אנחנו מאוד מאושרים עם 2 ילדים (אחד מלפני המשבר - כמובן), התקשורת ביננו טובה יותר עכשיו מאשר הייתה אי פעם והעיקר אנחנו אוהבים ונאהבים.
ברור שאם אחרי ניסיון אמיתי (שלוקח תקופה לא קצרה) המצב לא ישתפר ולא יוביל אתכם למקום טוב - אז אין מנוס אלא להיפרד (לא נישארים בגלל ילדה) אבל חשוב ליזכור לעשות את הטיפולים "בלי דילוגים" כמו שכתבה ליאתיתי - ללא הפסקות כי פיתאום הכל ניראה טוב אלה להמשיך גם שהטוב חוזר עד שהמטפל ישחרר אתכם.
מאחלת לך רק טוב - ושוב, תנסי יש רק מה להפסיד אם לא מנסים גם עם ניפרדים בסוף זה אחרי שאת שלמה עם כך שמיצית את כל האפשרויות. בכל זאת 12 שנה עם בן זוג תומך ואוהב ניראה לי כמשהו ששוה לההילחם עליו גם ללא קשר לילדה.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|