איש יקר, (וריש מופלאה שבטח תקריא לה ולקטן),
סחתיין על התיאור צמוד העובדות, והתיבול כמיטב המטבח המשפחתי שלכם (תורכיז ברוטב עגבניות ווז איט?) ובכלל תרומתך בכל מישור שיעלה על הדעת.
סחתיין ענק לריש הגיבורה, שעשתה זאת בלי מכשור כלשהוא, ועם הרבה התכוננות, רצון, נחישות וטיפת מזל.
כרגיל, בשולי החדשות, אני חייבת להיטפל לעניין אחד שאינו נותן לי מנוח. והפעם - כנרמז בכותרת - ענייני מגנזיום.
זכורני היטב, שלא זכור לי דבר מקורס המדריכות להכנה ללידה על אודות אותו מינרל ומלחמת החורמה שהוא מנהל בלחץ הדם הגועש.
וכמדריכה להכנה ללידה, שמנסה לאגף את הידע שלא הועמד לרשותה בכל תחבולה אפשרית, אני מרגישה שהפעם הותקלתי. שנים שאני מלמדת הכנה ללידה, ומילה על מגנזיום לא באה אל חיקי. איך זה קרה? נדמה לי שכמדריכות, מלמדים אותנו היטב את צדו הזהוב של הצ'ק ליסט המיילדותי. כל עוד שמש בוקר לה זורחת, ועקומת פרידמן לה פורחת, אנחנו מורשות 'לקשט את הסוכה' בעיסויים גביים, מסאז'ים ידידותיים, ולטפטף פה ושם דיסקים ופרחי באך. אבל, אם מופיע קצהו של דגל אדום - הרי שאנו מוגלות אחר עלבון לפינה. זה כבר עניין רפואי ושלא נתערב. עכשיו, כבר לא משחקים.
למעשה, לא אנחנו - כי אם הביטוי המייצג את הכלים שניתנו לנו להקנות - בדמות הזוג היולד, הם שמובלים נזופים לפינה, ומתבקשים שלא להפריע. וכי אילו כלים יש להדיוטות שאנו לקבל החלטות 'רפואיות'?
ובזה טמון כל הקטש. העובדה שאיננו יכולים לקבל החלטה רפואית טהורה אינה מצביעה על כך שאיננו יכולים להציב כנגדה החלטה שאינה עולה עמה בקנה אחד. יש לנו, לפחות במקרים אחדים, הגיון בריא, ראיה נכוחה, אמון ועוד, כדי לקבל החלטה בתנאים של אי ודאות. העוול הראשון שנעשה לטיעונים האנושיים הללו, הוא בהעדר כרטיס ביקור מוצד. איך נקרא להם? אמוציונליים? אנושיים? הרי כל תמצית האדם דקה כל-כך ומתגמדת לצד זו ה'רפואית'. נזכרתי בטיעונים מפולפלים המובאים כנגד החוזרים בתשובה וה'מוכיחים' להם כך וכך עד שאינם יכולים אלא 'לקבל עליהם את הדין' ולחזור בתשובה.
מכיוון שכל התייחסותי לעניין הלידה היא בעין חצי-רליגיוזית, הרואה באירוע טקס עצום המבטא את אמונתה של היולדת, אני מוצאת שההקבלה בין שני המקרים חדה. גם כשאנו חוזרים בתשובה, אל המגנזיום או אל המצוות הגלומות בתורה, אנו נושאים על גבנו את האשם, ומשתחררים ממנו לרגליו של נציג (רב, רופא), העושה שמוש בפחד שלנו, מתוך כוונה טובה של שליחות ואף סיוע ודחף להצלת הזולת.
נדמה לי שה'מידע הסודי' על אודות המגנזיום, לדוגמא, לא בכדי אינו מגיע אל קלסרי המדריכות. ואיני מאשימה אף 'כנסיה' בהסתרתו במכוון. אך זוהי עובדה, שכנראה לא תשונה עד הילקח יוזמה. עניין המגנזיום, בדיוק כמו ענייני אפידורל, אפיזיוטומיה ודומיהם, לא יצעדו בסך לקלסרי המדריכות, אלא ימתינו להזדמנות כזו, בה נגרד ונשלוף ביוזמתנו את החומר מפי רופאינו, הספרות וכו'. האם נוכל לקבל החלטות שוות ערך בעקבות הלימוד בחדר לידה? נדמה לי שנגיע שוב לשורה התחתונה של דר' ואגנר: לידה אינה אירוע 'בטוח', הדיון צריך להתמקד בחרות ובחופש הבחירה.
אמור מעתה (עדיין לא בדקתי עם אילנה ועם דר' בר, אך הנה נקודות לבירור)- המגנזיום עשוי להיות כרוך ב:
1. חיבור לקטטר מרגע ההכנסה עד ההוצאה כ 24 שעות לאחר הלידה.
2. חיבור רציף למוניטור.
3. האטת הצירים.
4. עיכוב הנקה.
מאחר שעדיין לא בדקתי כלל את הנושא. בוודאי שאין בדעתי לחרוץ דין ולומר שהמגנזיום רע, או שאי הסכמה ליטול אותו במקרים מסוימים אינה מסכנת חיים. אלא שמדובר בהתערבות, שתופעות הלוואי שלה בצידה, ועליהן יש לתת את הדעת מראש, ולא להיתקל בהן בראשונה בסיטואציה ה'שלווה' של חדר הלידה.
מאחר שאיני רופאה, או בעלת הכשרה סיעודית, גם איני מבינה מדוע איסוף השתן חייב להיעשות בעזרת קטטר. קטונתי מאד, אך נדמה לי שלפחות הפרוצדורה הבלתי נעימה הזו, יכולה היתה להיחסך (סיר, מיכל איסוף, מה עוד?), אם מדובר בבדיקה שאינה מצריכה בידוד של הנוזל מסביבתו הגופנית, כלומר אם מדובר בבדיקה שמודדת כמויות נוזל, או איכויות שמדידה שלהן אינה נפגעת מצורת האיסוף בתפזורת.
אדווח כשאקבל תשובות, אלא אם כן מיילדת (ענת תל-אורן, את שם?) תרים את הכפפה עוד לפני. אשמח.
|
תוכן התגובה:
|
