יכולה לספר לך מה קורה אצלנו. קודם כל להזדהות עם התחושה הקשה כאמא שכולם יחד חוץ מהגדול. אצלי זה היה אחד השיקולים המרכזיים כשפירקתי את המיטה (שאני מאוד אוהבת.... ואשמח לחזור אליה יום אחד) והוספתי לנועם מזרון לידנו, כשהוא היה בן שנה. כבר התחלנו לחשוב על הריון נוסף, והמחשבה על כך ששלושתנו יחד בחדר ונועם לבד מאוד ביאסה אותי.
כשגילי נולד בנינו לו מיטה קטנטנה שהשתלבה במידות החדר. לנועם היתה כבר מיטה משלו בחדר שלו אבל לא הופעל עליו לחץ לעבור לשם. בדיוק כשהמיטה של גילי כבר התחילה להיות קטנה עליו, והתחלתי לחשוב על פתרונות אחרים (גילי היה בן 9 חודשים, ונועם בן שנתיים ו - 9), נועם החליט לעבור למיטה שלו. במשך יותר מחצי שנה הוא שמר בקנאות על המיטה שלו, ולא היה מוכן בשום אופן להתקרב לשלנו, גם כשניסיתי לשכנע אותו לבוא לישון איתי שנת צהרים למשל. הוא לא ויתר עלינו, רק רצה אותנו במיטה שלו. אבל הוא הבין שבתום ההרדמה אנחנו יוצאים מהחדר.
לאחרונה חלה התגמשות בעמדתו של נועם כלפי המיטה שלנו, ומדי כמה לילות הוא מתעורר באמצע הלילה ומבקש לעבור אלינו. מבחינתנו הוא תמיד מוזמן.
אני מקווה שתוכלי להוציא מזה משהו בשבילך. ההצעה שלי אליך היא לנסות לעשות לו סדר בבלגן, (בהנחה ששינוי הסדרים מכניס אותו למתח). כמו למשל: מיטת נוער בחדרו, מזרון בחדר שלכם. שיחה חגיגית ורשמית שבה אתם מסבירים לו שיש לו מיטה גם פה וגם שם והוא יכול לבחור לישון באיזו מיטה שהוא רוצה (ותשלבו באותה שיחה גם את ההגבלות, אם יש כאלו מבחינתכם). אחר כך תתנו לו להוביל. בהצלחה.
|
תוכן התגובה:
|