את אמא נהדרת. את אמא מתחילה. אף אחד לא לימד אותנו להיות אימהות.
מה שאת עוברת נשמע כל כך מוכר, ועם זאת, כל כך רחוק... כי הדברים משתנים המון עם הזמן, ו"הרגלים" שחשבת לרגע שהתגבשו- משתנים לפתע כעבור יום או יומיים. התינוק שלך זקוק עכשיו לכל כולך. רק כך הוא יוכל להתחיל ולהכיר את העולם ובעיקר את עצמו. הוא יתבונן בך, ויפגוש את עצמו.
אני זוכרת את החודשים הראשונים הללו ואת התחושה שעברה בי לפעמים שאני פשוט לא מסוגלת. רוצה את החיים שלי בחזרה. רוצה לישון. רוצה את הציצי שלי לעצמי. ואני זוכרת, בדיעבד, שההתלבטויות האינסופיות- איך לנהוג, למה זה לא כמו אצל "הלוחשת", למה הוא בוכה כל הזמן, ואני הרי דמיינתי ילד רגוע, מלאך...ההתלבטויות הללו לקחו המון משאריות הכוחות שעוד היו לי. אני לא מאמינה ללוחשת. אני לא מאמינה שצריך לגדל כך ילדים, עם כל כך הרבה התניות וחוקים ומערכים ו"כוונות" ותוכניות. רק להרגיש אותם, ולהתנתק, באופן זמני, מהצרכים של כל שאר האנשים בעולם. ולגבי עצמך- לישון המון, מתי שהוא רק נרדם, לאכול טוב, להתגאות בעצמך על היכולות המופלאות שלך לעמוד בכל זה, להעניק לו את כל כולך.לזכור שזה זמני, וזה תהליך הלמידה שלו ושלך. לבכות הרבה אם את יכולה, זה משחרר. לזכור שהחיים ארוכים, וזה רק שלב. לסלוח לעצמך כשאת צריכה הפסקה, לתת אותו לאבא, או לחברה, ולעשות מקלחת אלוהית. את אמא מופלאה, אני בטוחה. ואת לא צריכה שילחשו לך.לחשי לעצמך כל יום שאת עושה את הטוב ביותר וכך גם הוא- יונק ויונק כמה שצריך, כמה שתתני לו.
|
תוכן התגובה:
|
