הטיפול במגנזיום סולפט בלידה מניע אחד לו - מניעת פירכוסים. ועכשיו ההסבר. אחת הסכנות של יתר לחץ ל"ד בהריון ובלידה הוא גירוי יתר של מערכת העצבים אשר עלולה לגרום לפירכוס (כמו באפילפסיה)של היולדת, שסכנתו העיקרית בלידה היא הפסקת הזרמת דם וחמצן לשיליה ולעובר. לא בכל יתר לחץ דם יש "ערות החזרים", אבל בהרבה מיקרים מקדימים תרופה למכה. מקובל להמשיך את מתן המגנזיום 24 שעות לאחר הלידה. תופעות הלואי של הטיפול- גלי חום, קושי בנשימה,הרגשה כללית רעה, ובמיקרים של הרעלה- סכנת חיים. עצירת שתן פירושה שהתרופה לא מופרשת מהגוף ולכן יש צורך במעקב מדויק- לאו דוקא בקטטר, אם כי יותר "נוח" כי היולדת מרותקת למיטה, עם כל מה שכרוך בכך, גם לגבי טיפול בילוד- כיוון שאסור להניק 24 שעות מתום הטיפול. מגנזיום ניתן גם לעצירת צירים מוקדמים, בשל תכונתו המופלאה למנוע התכווצות. אז בטח שהוא עלול לעצור או להאט צירים במועדם. ביחד עם העליה בשימוש בכל סוגי ההתערבויות נראה לי שגם השימוש במגנזיום יעלה, כדי לכסות ישבנים רבים ככל האפשר. מנגד, אף יולדת לא תרצה להתגרות בסכנת הפירכוס, כך שאין כלכך מה לעשות כשמגיעים לגשר, אלא יותר במהלך ההריון ע"י תזונה נכונה וכושר גופני ונפשי מלוטש, כדי לנסות למנוע התפתחות מחלת לחץ דם הריוני.
|
תוכן התגובה:
|