|
26/2/2001 12:34
|
ענת ב
|
מאת:
|
|
מיכל, קודם כל מזל טוב, ובקשר לקיסרי,
|
כותרת:
|
צר לי שסבלת כ"כ הרבה ובסוף זה נגמר בניתוח ובהחלמה ממושכת. אני מקווה בשבילך שעם הזמן ההנאה מהתינוק ומהאימהות יגברו על התסכול מסוף ההריון והלידה הטראומטית.
הבחירה בניתוח כמוצא אחרון היא עניין של תפיסה. ההנחה היא שלידה וגינאלית כרוכה בפחות סיבוכים מאשר ניתוח, ולכן מנסים הכל לפני שמחליטים על ניתוח, החלטה שהיא בלתי-הפיכה.
כמובן שכשמגיעים ללידה במצב סיכון כמו שאת הגעת יש מקום לחשיבה שונה, ואולי היא חסרה במצבך. האם הצוות בבית החולים היה מודע למצבך ולהסטוריה הרפואית שלך? אחת הבעיות במערכת ההריון-לידה-הורות אצלינו היא שהיא אינה מקשה אחידה. אנחנו עוברות את ההריון אצל "ספק בריאות" אחד (בד"כ רופא קופ"ח או רופא פרטי), יולדות אצל "ספק בריאות" שני (בית החולים) ולפעמים חוזרות אחרי הלידה ל"ספק" הראשון, לפעמים לא. יוצא, שלפעמים מידע חשוב הולך לאיבוד במעבר, ותמיד זה נעשה תחת לחץ...
ניתוח קיסרי בלידה ראשונה מכניס נשים אוטומטית לקבוצת סיכון ללידות הבאות, ולכן מנסים להימנע ממנו - כמעט - בכל מחיר. אנחנו שומעים יותר (ביחוד בפורום הזה, שמושך לכיוון של לידה טבעית-לא-התערבותית) על לידות שהסתיימו בניתוח קיסרי "מיותר", שאם היו ממתינים עוד מעט ניתן היה להגיע ללידה רגילה בלי שיגרם נזק לתינוק או לאם, אבל בד"כ הצוות הרפואי לא מוכן לקחת סיכון.
יחד עם זאת, היום יש פתיחות רבה במערכת לניתוחים קיסריים אלקטיביים, ביחוד בפעם השניה ואילך. נראה שכמו בכל דבר ועניין, צריך לידע את המערכת ולהשתתף באופן פעיל בתהליך קבלת ההחלטות.
ברמה האישית, אני יכולה להזדהות איתך בהקשר של הכאבים הבלתי נסבלים שמספקים צירי הפיטוצין, וגם בקטע של אין-פתיחה ולחץ של ראש העובר על עצמות האגן אחרי פקיעת שק מי השפיר, הייתי שם וזה בהחלט לא נעים. הכי נורא הוא, שאחרי כל הסבל זה נגמר בניתוח, ואת נותרת עם השאלה - למה הייתי צריכה לסבול כ"כ הרבה?
אבל בחלוף הזמן הגוף והמוח שוכחים, או לפחות הזיכרון מתקהה, או שסדרי העדיפויות משתנים. עד כדי כך, שהיום, כמעט 4 שנים אחרי ניתוח קיסרי שקדמו לו שעות ארוכות של צירי פיטוצין ופתיחה 1-2, אני מתכננת לנסות לידה וגינאלית. פשוט לא נראה לי העניין של להיכנס מתחת לסכין המנתחים מרצוני החופשי. ויחד עם זאת, אין לי כל ספק שעם הופעת סימן המצוקה הראשון לא אהסס להינתח בשנית - ובלבד שהתינוקת שלי, שהיא הדבר החשוב ביותר בתהליך הזה, תצא בשלום.
בענייני תחליפי חלב, העניין נדון כמה עמודים לאחור...
ואחרון חביב: מה שיפה בפורום הזה הוא שלא צריך להתנצל פה - לא על אורך ולא על קוצר יריעה - ואין דבר כזה "יותר מדי שאלות".
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
