טוב, קחי שנה אחורה לפני שהקטנה נולדה. דמייני את האיש חוזר הביתה מיום עמוס, הוא עייף . נכנס הביתה, את בדיוק באמצע ריצה על ההליכון/מקלחת/גלישה באינטרנט/אפייה של עוגה/קיראה של מאמר/באמצע תוכנית טלויזיה מעניינת.... הוא נורא התגעגע אלייך- גם את! אבל את בדיוק באמצע משהו, עוד מעט תתפני אליו....
איך נראה לך, שאת כועסת עליו? לא את עסוקה!
ככה גם הבייבי שלך.
נפוץ מאוד העיניין, ברוב המקרים כשאני באה לקחת את יובל מהמשפחתון הוא עסוק ומתעלם ממני, ככה גם אצל סבתא, לפעמים הוא מבין (שנה וחצי) שזה אומר שהכיף שיש לו עכשיו עומד להסתיים, והוא לא כ"כ רוצה לוותר, לא רוצה להיפרד ממה שעכשיו וקשה לו לעשות את המעבר לשמהו אחר.
תכבדי את הרצון שלה! זה ילמד גם אותה לכבד בעתיד את הרצונות שלך.
|
תוכן התגובה:
|