|
19/2/2005 01:12
|
ריש
|
מאת:
|
|
לענבר, וגם חוויה אחרת מבית היוצר של גמד הבית
|
כותרת:
|
אני שמחה שנסעתם לבקר בשמורה. השמורה הזו היא אחת השמורות היותר שמורות והפחות מתויירות. כמעט כל השנה יש מה לראות במקום. שווה להפוך אותה לאתר משפחתי חצי קבוע. בכניסה ממש יש שטח של צמחיה עשבונית נמוכה שמאפשר לילדים לרוץ ולהיות בטווח ראיה, האלונים המדהימים, מרבדי הרקפות, עקבות של חזירי בר ונמיות, בע"ח קטנים ולפעמים אם יש מזל רואים דבורניות וסחלבים אחרים. יש איזורים שלמים שבהם פורח הלוף, אלוף הסרחון. בצידה השני של השמורה הגובלת במטעי רימונים של המושבה יש קרחת יער נחמדה.
ואם כבר טיול בשמורה כזו, שווה להצטייד בספר 'פרחי אגדה' של עמוס בר (אם אינני טועה בהוצ' ידיעותאחרונות) שיש בו אינפורמציה ברמת קריאות סבירה (לא לבוגרי מגמה ביולוגית בלבד) ואגדות שוות. באותה סדרה מומלץ גם צפורי אגדה (של אותו מחבר) שווה למי שנוסע לראות את הפייגעלך במעגן מיכאל, חפציבה או אגמון החולה המחודש. לעומת זאת ארץ אגדה לא שווה את ההשקעה.
היום נסענו לא.ערב אצל חמותי. הכל התחיל דווקא באמצע השבוע כשזו הביאה תשורות מארץ הטוליפים. חמותי שנים עסקה באמנות ובחינוך מוזיאוני שבה עם פאזל אתגרי מאוד של קרוב לחמישים חתיכות זהות בגדלן דומות בצבעיהן של 'הקציר' של וינסנט ואן-גוך. אחרי מאמץ משולב הרכבנו את המאסטר פיס. בנוסף קיבלנו קוביה ועליה יצירות של וינסנט (6 בכל צד פלוס שלוש בפריסה של הקוביה). אחת מהיצירות היתה 'הקציר' אחרת היתה דיוקן עצמי. הגמד קרא לו 'מנשה', אלוהים יודע למה.
היום בביקור פתחתי ספר של הונדווטאר ובין הרפרודוקציות היה דיוקן עצמי. הגמד אמר הנה הוא צייר את עצמו, וביקש שאשתמש במינוח ההוא כמו שאמרתי ל'מנשה'. עשה אותי אמא מבסוטה.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|