אביתר בן שנה ועשרה חודשים, נמצא במשפחתון עם עוד 1-3 ילדים (כולם 'בחלקי משרות') שגילם נע מחצי שנה לארבע. גם אני נבהלתי בהתחלה מאד מהתיאורים של המטפלת לגבי 'תכנית הלימודים' ולקח לי הרבה זמן להשתכנע שזה בסדר.
ככל שעובר הזמן אנחנו יותר ויותר מרוצים. אין ספק שיש שם דגש רב על קידום הילדים ופיתוח כישורים שונים. אבל, וזה אבל גדול מאד, הכל נעשה ברמה של הילד האינדיבידואלי ושיתוף הפעולה שלו. אני חששתי מאד שאביתר יסרב לכל נסיון 'לימודי' ויכעס שלא נותנים לו לשחק בשקט. ההפך הוא הנכון: הוא נענה בהתלהבות לכל הזמנה ל'לימוד', שתמיד נעשה בצורת משחק, ורואים שהוא נהנה ממה שמציעים לו.
בנוסף, בגלל שיש שם ילדים בגילאים שונים, הוא אמנם נחשף לסוגי פעילויות שונים, אבל עושה בדיוק מה שמתאים לו ומקבל בדיוק את מה שהוא צריך. במילים אחרות, לא מכריחים אותו אלא מאפשרים לו להשתתף במה שהוא יכול. וזה מקסים בעיני. יש לציין שגם הילדים הגדולים יותר לא סובלים והאינטראקציה ביניהם מקסימה.
גם אצלנו המטפלת נותנת חשיבות רבה למשחק בחוץ והיא אפילו מקפידה לצאת עם הילדים כל יום, גם כשלא נעים בחוץ, כדי שיתרוצצו קצת ויקבלו תיאבון (זה מאד חשוב לה - וגם לי).
זהו, לא כל כך בקיצור. אני לא יודעת אם הייתי מחפשת 'חינוך' שכזה לבן שלי בכוונה, במקרה מצאנו את המטפלת הזו ונשארנו איתה, אבל אנחנו ללא ספק מרוצים.
נועה
|
תוכן התגובה:
|
