1/3/2005 23:00
|
רותי קרני הורוביץ
|
מאת:
|
הדובה הגדולה
|
כותרת:
|
מזל-טוב, אימהות לשתיים הכי טובה ושפע ברכות ללידה הטובה.
מחפשת מילים מאז, כי משהו בסיפור הלידה שגוללת משאיר אותי כמו במרחבים של עגנון - הפוך בו והפוך בו. משהו כאילו מנותק ומינורי ואקזיסטנציאליסטי אם יורשה לי, שמוסר עובדות, אפילו רגשיות, במנותק מהמהדמות שאמורה להיות הגוף הראשון. אולי באמת לידה היא אירוע אינטימי מכדי לחלוק אותו עם כל העולם על גבי פורום. ידעתי שזה לא יצא טוב ואני אשמע פטרונית או מציצנית או איזה מבקרת 'ספרותית' נפוחה חוצפנית. אני מתנצלת. רוצה לא יודעת מה. לשמוע אותך. יש בי מן אחווה כלפיך, של חברות ל'דור שני' של משהו, שאולי אפילו מגעילה אותך כשאני שמה אותנו במשפט אחד. את באמת לא חייבת לי דבר. ובקשה לשמוע לא מבטיחה הקשבה אמיתית. מכל מקום, אשמח לקרוא רשומונים נוספים של הלידה, אם תרצי. ואם תרצי, רק סמני לי, ואמחק את כל זה לבד מהשורה הראשונה.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|