גם אני ילדתי בקיסרי מאד לא מתוכנן בשבוע 38. עזבתי בבוקר לבדיקה לפני היפוך, השארתי כביסה במכונה ותוכניות ליציאה בערב ובמקום מצאתי את עצמי עם תינוקת ביד אחרי קיסרי כי רק מהלחץ התחילו לי צירים. גם אני חלמתי על לידה טבעית, עשיתי קורס, תרגלתי נשימות, יוגה באדיקות, דיסקים מועדפים ובעל שכל יום התאמן בבית על טונים נכונים של "תלחצי ..וקדימה". גם לי לקחו אותה למעקב של 5 שעות, לא ראיתי אותה עד הערב, כואבת בשוק ומבולבלת לא ידעתי איך הילדה שלי נראית, מי מחזיק אותה, קר לה או חם לה, היא פוחדת, בוכה ואיפה היא בכלל. זה נורא אני מסכימה וככ הייתי רוצה שזה יהיה אחרת אבל מזה ועד "עצוב עם רגשות אשמה" הדרך ארוכה.
אני לא חולקת חלילה על רגשותייך רק חושבת שהתוצאה היא שקובעת. נולד כאן ילד בריא, אהוב ורצוי זה מה שחשוב לא ?? אולי החוויה לא טבעית אבל זו חוויה, שלך, שלכם, פרטית ואישית. כל סיפור מיוחד בפני עצמו, טבעי או לא נולד לך ילד מקסים.
מצטערת אם אני נשמעת בוטה, אבל להזיל דמעה כי הלידה לא היתה טבעית נראה לי קצת מוגזם.
|
תוכן התגובה:
|