שוב ושוב אני בתדהמה מצורת ההתייחסות חסרת מינימום של כבוד לבית וליושביו. ולא, בלי שום קשר לסלון או אנא ערף, בית מלשון מקום. מקום שיש לו חוקים, דרישות, בקשות, וגם כמה וכמה וכמה בני אדם שקיבלו אותם עליהם ומתנהלים לפיהם (או לפחות מנסים). אין לי שום בעיה עם זה שיש לך בעיה. זכותך. זכותך לנסות לשנות. להתאמץ, לשכנע, לכתוב להוציא הכל. אבל לעשות את זה בדרך כ"כ גסה וצווחנית, עם כל סימני השאלה והקריאה המיותרים האלה, תוך כדי פתיחת 2 הודעות חדשות זו אחרי זו כשליחת האצבע האמצעית זקורה לכל עבר?- זה מגעיל!
עם כל הכבוד למתחים שאת צוברת בהריונך, את לא היחידה. גם לעיניים הקוראות יש איזו לידה או שתיים על הראש, ילד שצריך למצוא לו סידור לזמן הצירים, ועוד מיליון פחדים ומועקות - שלמרות כל אלה - לא כולן פה הולכות ויורות לכל הכיוונים בכזה זלזול קולני.
אני לא יכולה לסבול אדם עם חוסר כבוד בסיסי למקום בו הוא נמצא, לאנשים לידם הוא עומד. לדעתי זה בסיס הבסיסים. אבל זו אני, רק אחת מהיושבות עם הפה הפעור כאן.
דרך אגב, לא יודעת מה החוקים אצלכם בבית, אבל אני למשל לא מסכימה להכניס אוכל לחדרי השינה, ואפילו טורחת ואומרת את זה לנודדים עם צלחות לכיוון. אז מה, זה גורם לאנשים להרגיש לא רצויים אצלי בבית? למה? כי יש לי חוקים? או כי אני אומרת אותם?
ובקשר לתגובתה של רותי - שלדעתי היא מדוייקת (ומצויינת) לחלוטין, אני דווקא הייתי מנסה להפנים את המסר החד, וללמוד ממנו!
ליאתיתי.
|
תוכן התגובה:
|