10/3/2005 00:31
|
רותי קרני הורוביץ
|
מאת:
|
יש הבדל
|
כותרת:
|
בין לידה שמסתבכת באופן מבהיל, ובין יד קלה על הסקלפל ללא סיבה רפואית רצינית. רופאים רבים מדי נוטים לשכוח שהמיומנות הכירורגית ה'מסודרת' שהם צוברים בה קילומטרז' מדי יום, קצת מחלישה את התמונה העדיפה רפואית של לידה פיזיולוגית, על כל התפתלויותיה וווריאציותיה השונות, הבלתי צפויות. הבלתי צפוי מפחיד את כולנו, יולדות כרופאים. כיולדות אנו מבקשות בעיניו של הרופא את האישור לכך שגם המהלך שלנו נורמלי, בנלי, וצפוי להסתיים בטוב. כרופאים האמורים לספק את סחורת הבטחון המושלה, מפעילה השונות הפיזיולוגית לחץ עצום ומכופל, בשקלול לחצי המערכת והלחץ הרגשי של נשים מתחננות, כי רובנו על הברכיים בלידה והרופא הוא חצי אלוהים. אני חושבת שהדגש בקורסים הטבעיים על המהלך הפזיולוגי הוא פתרון לא מושלם לבעיית החוסר הנורא בכלים להתמודד מחזיקי מים מול המערכת, בעוד גופך נתון במכאובים ורוחך מבוהלת כמו היתה נתונה ברכבת הרים מהתהליך המחזורי המתגבר והמטלטל. אני לא חושבת שזה הוגן להציב לך אולטימטום של 20 דקות בפתיחה של 4. אני לא חושבת שהיה קורה משהו לו היו ממתינים עוד. אני לא חושבת שיש למישהו זכות על הגוף שלך, כאילו מדובר בכלי שמסכן את התינוק. אני חושבת שהמשפט 'העיקר שיש תינוק בריא' הוא פשיסטי, נורא, ומקפל בתוכו את תפיסת האם וחייה כמשניים בחשיבותם לעומת התינוק, התקווה החדשה של האומה. העתיד. הנכס החשוב ביותר של האדם הסביר ותכליתו של הציבור. אני לא חושבת שהכנסת פרק בשבחי הקיסרי הוא נכון. אני חושבת שכל אשה רשאית לסכן את עוברה כל עוד לא נולד. תינוק - ירך אמו. ואני לא חושבת שמדובר בסיכון כשמוותרים על קיסרי ברוב המוחלט של המקרים. אני מאד כועסת על המרדים החמוץ, על האחות הקפוצה ועל הרופאים המבוהלים שהשליכו עליך את פחדיהם. מצד שני, אני לא חושבת שהמערכת הרפואית בנויה לייצר התנהלות טובה עבור הפרט. נשים שבוטחות בגוף שלהן לא מגיעות לקיסרי? לא נכון. הסיבה שבגללה לא הגעתי לקיסרי בלידה ראשונה היתה פחד גדול ונורא מעוולה איומה ידי אדם - סכין בבטן. אנחנו לא בוטחות בגוף שלנו יותר מאשר בנהג השיכור שעלול לצוץ לנו מימין. אנחנו פשוט לא יכולות לעמוד במכבש הלחצים שמפעיל האדם הסביר בדמות המערכת הרפואית עלינו כשנשמתנו כמעט יוצאת מתוך הגוף הנהדר הזה שלנו שמתוכנן ללדת כמו ששקית שוקו מתוכננת לכבס נעליים. כל לידה שמסתיימת בטוב היא בגדר נס. וכשתבואי ללדת שוב, לידה מתקנת, ותצליחי, מה הוא זה שאותו תתקני? האם הכנסת השיעור של 'להתכונן לבלתי צפוי' שאינו אלא מכבסת התפילה 'אלוהים, תן לי להשלים עם זוועות הסביר שאין בכוחי לשנות' אינה כלי שרת נוסף של הזוועה? האם זה מה שיפתור את הבעיה?
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|