התחלת בלקרוא לבעיה "אנחנו תפרנים" וסיימת ב"היחס של הסביבה הורג אותי", כך שאני לא מצליחה להבין מה היא באמת הבעיה. ממה שאת כותבת, מתקבל רושם שאולי אתם לא חיים ברמת חיים גבוהה, אבל נראה שאתם מסתדרים יפה מאוד, עצמאיים כלכלית, ולא מתלוננים בפני אחרים על זה שאין או שקשה. ואולי זו הבעיה. זה נשמע כאילו אתם זקוקים לטפיחה על השכם ולאיזה "כל הכבוד" קטן (דרך אגב,"כל הכבוד" גדול ממני!) מדי פעם על הצורה בה אתם חיים למרות המשכורת היחידה (כרגע) שהיית שמחה אם היא הייתה גבוהה יותר. אנשים חושבים שאם להורים של בעלך יש - אז גם אתם אוטומטית מסודרים, ובעצם לא מעריכים את חייכם מבחינה כלכלית נכון. כל עוד אף אחד לא מצפה מכם לעזרה כלכלית בגלל שמצבכם לכאורה טוב "כי לאבא של בעלך יש" - מה אכפת לך מה חושבים? את חושבת שיותר טוב שיחשבו שאין לכם גרוש ושאתם מסכנים? אני כותבת לך ומצליחה להתעצבן תוך כדי, מכל דוחפי האפים למיניהם (אני מכירה כמה כאלה מקרוב). אם אתם תפרנים - תבקשו עזרה. אם היחס של הסביבה הוא הבעיה - אז שאלו יהיו צרותייך בחיים.
|
תוכן התגובה:
|