חלפו שבועיים מאז "האירוע", לידת בתי השניה, שירה, ורק עתה קראתי את התיאור היפה והנוגע של גלית, שהלכה למעשה יילדה את הבת החדשה שלי והלכה עם רעייתי האהובה לאורך כל הדרך, בתהליך שהיווה חוויה מתקנת ללידה הראשונה (באטליז, שהיה ידוע בשמו השני, "בית יולדות הקריה", שטוב שעבר מן העולם. יהי זכרו לא ברוך)
היה ברור לי לחלוטין שלא אהיה בלידה הזאת. חצי פעם, לפני ארבע שנים, בחדר לידה (ברחתי רבע שעה לפני הסוף, וגם ככה חמישה ימים הייתי עם שלשולים ותחושת קבס נוראית) הספיקה לי. התפיסה האוילית של אנשי צוות חדר היולדות הוא שכדי ליצור את הקשר החזק בין האב לצאצא מוכרחים לערב אותו בכל תהליך ההפקה. אני חושב שעושים עוול בכך שהפכו את נוכחותו של הגבר בחדר לידה ל"חובה" -מה?! לא היית בלידה?? זו היתה התגובה הכללית מסביבי. לא. לא הייתי ואני אבא די נפלא, תודה ששאלתם) ולסיכום: תודה גלית. הערצתי הגדולה לך, לתחושת המסירות שלך, להרגשת השליחות, לעובדה שעזרת לאשה האהובה עלי ביותר בעולם ללדת בצורה נעימה וטובה את שירה, הבת הקטנטנה והרגועה שלי (תוצאה של לידה רגועה? ייתכן) נשיקות בועז
|
תוכן התגובה:
|