בהכי ציניות שאפשר אני אגיד כי לאף אחד לא אכפת.אם היה אכפת היו מאפשרים כל מיני תנאים כמו חופשה ללא תשלום ,שמירת מקום עבודה וכ'ו.שלא לדבר על תשלום מסויים עד גיל חצי שנה.אבל כלום,כלום,כלום.מה זה מראה.שאין כבוד לאישה בארץ.אני לא מקצינה.אישה כנראה היא כמו בעלי החיים בטבע.ממליטים,יולדים וזהו.למה בכל המדינות הנאורות,זה אחרת,ופה זה אחרת.ואם את לא חוזרת,את צפוייה לפיטורין,ולפעמים גם אם את חוזרת,אומרים לך תודה ולהתראות,את אם עכשיו.נו אז כשאני קוראת את ההודעות על הנשים שמתלבטות,איזה מטפלת לקחת,סבתא וכ'ו.ואיך מתגברים על פרידה בגיל 3 חודשים מחוסר ברירה.אני חצי צוחקת,חיוך מר מר ועצוב.כי אני אומרת יאללה לא מבינים שעצם השאלות האלה הן דביליות.אם אישה רוצה לחזור לעבודה אחרי 3 חודשים,זה נהדר זה נפלא,יש קריירה יש חיים.מעולה.
אבל אישה למשל שלא מרגישה את הצורך הזה.ורוצה להיות עם הגוזל החדש שלה.
זה נראה לי כל כך עצוב ונוראי.נגעת בנושא חשוב.
|
תוכן התגובה:
|
