21/4/2005 13:57
|
רותי קרני הורוביץ
|
מאת:
|
פולינה
|
כותרת:
|
יא מוכשרת. איך את כותבת, ויולדת. מיטב הברכות, ובמיוחד דרך צלחה למשפחה שנהייתם. המרובעת. זה משהו אחר. נדמה לי שזה יתאים לכם מאד, ושאת הולכת ליפול חזק בהתאהבות עם עילי, שם מקסים, גם לדעתי. נדמה לי שמסתמנת איזושי מגמה. אה-לה אנאסיסטד, מצד המיילדות. שלא לגעת בתינוק. ובאמת, מנין נובעת הגישה המתייחסת ליולדת כאל מכונת כביסה עמוסה מדי, שיש לשחרר ממנה את המטען באמצעות שלל גאסקין סטייל מניובר, בתום כל סייקל? נדמה לי שחלק גדול נובע מהכשרת המיילדות כאסיסטניות לרופאים, ומהגישה האקטיבית של ניהול הלידה. כן, אני יודעת שלידה אקטיבית זה כאילו טוב, אך כבר כתבתי בביקורת שלי לגבי הספר לידה פעילה שהאקטיביות הזו היא חלק ממלחמת השליטה בלידה ושמטבע הלשון הזו עוד תאכל את הכובע. מכל מקום, הלהושיט ידיים הזה אל הילוד, התלוי כשראשו בחוץ ומצווארו הוא עדיין אחוז בגופה של האם, ראוי שייבחן מחדש. הידעתן שבכל לידה כמעט עושות המיילדות מניובר של שליפה חיצונית? ו'מסייעות' לתינוק להתברג החוצה? למה? כדי להצדיק את קיומן? כדי להדגיש עד כמה אשה אינה מסוגלת להשלים לידה בעצמה? שלא ייווצר חלילה הרושם שאני חושדת במניעיהן המצוינים של מיילדות. רק בשיטה, ובדרכיה הנלוזות להדגים ליולדת את חוסר האונים המוחלט שלה. עזבו מי אשם. כשאילנה סיפרה לי לאחר חופשה שהיא כבר מתה לחזור ו'לתפוס תינוקות' לא הבנתי על מה לעזזל היא מדברת. למה, היא מחכה לתינוק שייפול לידיים שלה כמו כדור? אז זזהו שכן. יחי ההבדל הקטן בין ליילד ובין לתפוס תינוק. גם הטרנד של אביגייל מלניאדו, שלוקחת את ידיה של היולדת ומוליכה אותן אל מתחת שחיו של התינוק כדי ליילד את עצמה מסמל עבורי אבן דרך בתהליך גדול יותר של החזרת הלידה ליולדת. פולינה יקרה, עשית אנאסיסטד גם.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|