הנה דוגמא נפלאה ל'קורבן' לפרסומת של אילנה שמש. לולא האתר, אומרת רוית, לא היתה מגיעה לאילנה. קשה לי להאמין שהלידה היתה מסתיימת בצורה טבעית בבית-יולדות רגיל, בלידה שגרתית. רוית האמיצה בחרה לעבור צירים ממושכים ביותר ולידה קשה, ומעידה על עצמה שכשהכל הסתיים היתה קרובה לעילפון. איני אומרת שלידה כזו מתאימה לכל אחת. אך חייבת להתאפשר הזכות לבחור בה, כמו גם בחלקים מסוימים ממנה. ובהזדמנות זו, כשאני קוראת את דבריה של 'קיסרית' בדימוס, אני חייבת לומר שהמרחק בינינו היה כפסע אם לא הייתי שוכרת את אילנה כדי שתיילד אותי. הרי לא עמדתי בשום קריטריון. התקדמות איטית להחריד, תינוק של למעלה מ-3700, ואני איני גדולה במיוחד, פתיחה שנתקעה שעות, ודחיפות במשך למעלה מאותן שעתיים שעקומת פרידמן מקציבה לנו. מזלי גם שהרופא שלי, דר' בר, השכיל שלא להכניס אותי לקטיגוריה כלשהיא באמצעות אולטרסאונד מיותר, למרות שבדק חיצונית את בטני והבין, מן הסתם, שמדובר בתינוק לא קטן. בלידה שגרתית הייתי מובלת אחר כבוד לניתוח מיותר. אף אחת אינה חייבת לסבול בלידתה. מזל שיש ניתוחים קיסריים למי שזקוקה להם, ואפידורל למי שבאמת מעוניינת בו, וכן הלאה. אך גם אנו, שמסיבותינו אנו רוצות לידה וגינלית, אפילו אם היא קורעת למישהו את הלב, הסטטיסטיקה או עור התוף, זכאיות ללידה שבסיומה אנו נותרות שלמות, בגופנו ובנפשנו.
|
תוכן התגובה:
|