מותר להסתכל. כולם עושים את זה בצורה זו או אחרת. אבל לגלות מינימום של נימוס. למשל, אם רואים שאתה מביט, ולא מחייכים אליך במבט שאומר "תודה על המחמאה", תפסיק. זה מזכיר לי הליכה ליד פועלי בניין בעבודה, שלא אומרים כלום, רק מסתכלים. מפשיטים במבטים. זה לא נעים לי. (הם לא צריכים לשרוק כדי שארגיש שזה לא במקום). זה לא מחמיא לי. לא זקוקה לזה מהם. אני לא אובייקט מיני שעובר ברחוב, וגם פותחת ההודעה היא לא אובייקט מיני שעובד שם. היא בן אדם. הבוס היה שמח אם היו מתייחסים כך לביתו? לאשתו? לאחותו? לאמא שלו? אני בספק. (וגם אם הוא כן, אני לא).
ועוד מילה. לאישה מותר ללבוש מה שהיא רוצה, כשם שלבוש "פרובוקטיבי" אינו עילה לאונס, כך גם פותחת ההודעה לא צריכה ללבוש שק ואפר כדי שהגברים שם יסתכלו לה בעיניים.
בשהותי בחו"ל נתקלתי בקוד אתי של מקום עבודה שבהחלט מתייחס למקרים כאלה. יש מבטים ויש מבטים. ויש מבטים שנופלים בקטגוריה הזאת.
|
תוכן התגובה:
|