החלק האחד מאחורי, לפני תהום לא קטנה בדרך לחזרה לחיים. נכון כולה שב' 8-9 אבל החוויה, הידיעה שהכל שברירי ומדמם (בעיקר רגשית) היא לא קלה. נראה לי שאני לוקחת פסק זמן מהמקום הנהדר הזה, לטובת פרויקט החזרה לחיים, כדי שאוכל לקום בבוקר בשביל משהו. אין הרבה נחמה כאשר 70%~ מההריונות מסתיימים לך שלא בתינוק ורדרד ובריא אלא באיזשהי אופרציה שמאפשרת לפחות פיזית להפרד ממה שהיה חלק ממך לעידן מסויים.
אני מודה לכל מי שסייעה לי במעבר בין הריונית לכבר לא, אם בטלפונים או בדוא"ל, אם בחשיבה חיובית ונתינה ואם ביכולת להרים טלפון אחרי ולשוחח למרות הכרס שתקועה בינינו, זו שאצלי נמחקה באחת וזו ששלה הממשיכה באין מפריע (וטוב שכך!, לרגע אינני מאחלת שיקרה אחרת). תודה לכל מי שידעה מי יושבת מאחורי הכינוי והחרישה. אינני יודעת אם ההריון הזה הוא האחרון אי-פעם, אני יודעת שאני זקוקה לזמן מנוחה, למרחק. להסתפק ולאהוב את מה שיש לי בחיי לפחות כרגע. לרצות להמשיך ולחיות למרות הכל.
|
תוכן התגובה:
|