אני בחודש תשיעי רציתי למות. אחרי שסחבתי כל הקיץ ועבדתי כל כך קשה, הרגשתי שאני קורסת, הייתי כל הזמן עצבנית, עצובה ועייפה. הפסקתי לעבוד בסוף שמיני. גם לי לא היתה עזרה בכלל ולא היתה לי את הפריביליגיה של בעל ששומר על הילד 5 שעות. אפילו לא חצי שעה ביום. אבל החדשות הטובות הן, שמיד אחרי הלידה הכל השתפר. ההקלה הפיזית והשמחה בתינוק החדש והמתוק פשוט הכניסה בי אנרגיות מטורפות, שלושה ימים אחרי הלידה כבר יצאתי לטייל עם שניהם והכל נראה ורוד. לגבי בית החולים, את אוריאל ילדתי בהר הצופים, בו יש תנאים דומים למה שאת מתארת - בחדר בדיקה יש וילונות לכן הבעל לא יכול להיכנס, שירותימקלחת יש שניים בקומה, ז"א שהם משותפים ל-3-4 חדרי לידה!! בית החולים ישן ומג'ויף ובכל זאת היתה לי שם לידה מדהימה. לעומת ליס, שבחרנו בו ברגע האחרון (בזמן צירים מטורפים) ללא שיקול דעת בעצם, פשוט ידעתי שלא נצליח להגיע ללניאדו ושם הכל היה נקי ומסודר עם מקלחת צמודה, כדור פיזיו, איבזרים ושטויות אבל מיילדת גועלית וצוות לחוץ שהרס לי את ההרגשה. מזל שזה היה כל כך מהיר. בקיצור, לא הייתי נבהלת מהמראה המיושן של בית החולים, הצוות בחדר לידה עושה את ההבדל. אני מציעה לך חצאת הביתה כמה שיותר מהר אחר כך, זה גם גורם להרגשה טובה ונקייה אבל תלוי כמובן באיך תרגישי אחרי הלידה. דרך אגב, בשתי הלידות שלי, בלילה לפני פתאום ישנתי טוב, הצלחתי לנוח כראוי והגעתי ללידה עם כוחות. אני מציעה לך לנוח, בהחלט כדאי לצאת לחופשה כבר עכשיו ואולי גם קצת תוספים - ויטמין סי למשל. תתייעצי איתי במייל, זה יכול מאוד לעזור.
|
תוכן התגובה:
|