|
2/6/2005 15:20
|
HILLA
|
מאת:
|
|
טוב, לא מצאתי, אתן מוזמנות לנסות להתפלמס איתי בשאלה שמטרידה אותי כבר המון זמן
|
כותרת:
|
תודה שירין וורד. את האתרים של שירין כבר חרשתי בעבר. את הכתבה בהארץ לא קראתי, אז רכשתי אותה עכשיו, והיא בכלל לא מתעמקת :-(
אז כל תעזרו לי בבקשה. לאורך כל הסיפור, איילת אוספת חיות שנקראות בדרכה, מבקשות את עזרתה, היא שמחה לעזור להן ונושאת אותם במקומות הגיוניים (החילזון נדבק לה על הסנדל, החיפושית בכיס, הציפור התישבה על הראש, הצב על הכתף, את הכלבלב היא נושאת על הגב כמו תיק (בשביל מה יש ציורים...). והיא הולכת עם כולם שמחה וצוהלת. ואז באה נקודת המפנה (לדעתי) בה היא פוגשת את הג'ירף. כי מה לעשות, לקחת איתה גירפה זה קצת מוגזם. וכאילו כדי להקצין, היא לוקחת אותו על קצה האף. ובאמת, אחרי שהיא לוקחת אותו, את כל ביטויי השמחה מחליף הביטוי "כמעט ונופלת". ז"א שכבר לא כיף לה (או שפשוט קשה לה) תפקיד הטרנזיט. אז ברור לי שהיא מנסה להגיד כאן משהו. אבל לא ברור לי מה :-\ ז"א למה היא הכניסה את הגירף הקשה והלא הגיוני לסיפור?
תודה, הילה המוגבלת...
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|