נדמה לי שהשאלה היתה מה עושים או יותר נכון איך לא גורמים לילד לעצור את עצמו כדי לא ללכלך ולא להרגיש אשם בנשימה אחת עם ההתיחסות לצואה כליכלוך או כמשהו שיש לזרוק ולנקות אחריו,אם הבנתי טוב.
דומני כי הדרך קשורה למה את אומרת ואיך,אנחנו אומרים בחיוך משועשע "יופי! עשית ? עכשיו נזרוק את הטיטול לפח וננקה את הטוסיק,יאללה?" וכאשר נעמד האדון ועשה על האמבטיה במבט סובל החזרתי חיוך משועשע ועודדתי אותו לסיים ואמרתי "נכון שזה מסריח? עכשיו אמא תנקה ונשטוף עם סבון ויהיה לנו נעים" וכאלה. נוצרת בהירות שזה לזריקה,שטוב כי יוצא ושיש לשמור על הגיינה.אני בטוחה שתצליחי,הומור נראה לי חשוב ועוזר.
|
תוכן התגובה:
|