במשך כמה ימיםמ לפני היו לי צירים (דווקא בערב) והם נעלמו. עד שבלילה לפני שילדתי היו צירים, והם התפתחו לאט לאט אבל בטוח... תאמיני לי, ההריון שלך זז והגוף שלך מתפקד יופי, כל עובר והזמן שהוא צריך בשביל לצאת, פשוט בסוף כבר נמאס ונורא רוצים שזה יקרה, ועם ההלחצות מצד הרופאים והשאלות המנג'סות של הסביבה זה עוד יותר קשה. נורא חשוב לנסות להרגע. צאי לחופש אם את יכולה (אלא אם את עובדת והעבודה משכיחה ממך את הציפיה...) תנתקי את הטלפון כדי לא לשמוע את כל אלה שאומרים "נו... עוד לא ילדת?!", וכאמור, נסי ללכת למערקב בקופת חולים ולא בבית חולים שם יכולים ללחוץ עליך פשוט להשאר שם ולקבל זירוז או השד יודע מה. ורק לידיעה, לי היו שני גורמים בעייתיים נוספים: האחד, לחץ דם שעלה לקראת סוף ההריון מה שגרם לכולם עוד יותר ללחוץ עלי (בסוף כל ביקורת בקופ"ח הם היו ממליצים לי ללכת לקבל זירוז, הייתי אומרת תודה והולכת הביתה), והעובדה שהיה אמצע אוגוסט... אה,ף והמיילדת הפרטית שלקחתי היתה צריכה לצאת לחופש בחו"ל יומיים אלחרי שילדתי , כך שאם הייתי מתעכבת עוד יומיים... מה שמאוד עזר לי היתה הידיעה שבסוף הוא יצא. הלכתי בחוף הים יחפה, עליתי וירדתי מדרגות, עשיתי סקס בכיף - כל הדברים שעוזרים לקדם צירים. ובסוף הוא באמת הגיע, המתוק שלי... אגב, יש גם יתרונות לתינוק שנולד מאוחר, הוא ממש בשל, לא צריך לפחד עליו כל הזמן. בקיצור, את כולה תחילת 42, יש לך עוד זמן! רק סבלנות, וכושר עמיטדה בפני הסביבה בהצלחה ענת
|
תוכן התגובה:
|