|
5/6/2005 11:12
|
ריש
|
מאת:
|
|
כשהבן שלי החליט לקרוא למישהו דפוק
|
כותרת:
|
כחיקוי של האח הצעיר של אותו מישהו, מתוך רצון להיות בקואליציה נכונה מבחינתו.
התגובה היתה מיידית ומצמיתה. דרשתי שיבקש את סליחתו של האח הבוגר, הבהרתי לו שאם הוא מתכוון להתנהג כך אני אורזת אותו הביתה ע כ ש י ו, ושאני לא מוכנה לשמוע מילים כאלה.
לטענה הגם ההוא אמר עניתי שממש לא מענין אותי מי אמר מה, הספיק לי לשמוע את הפנינים שלו.
מידי פעם הוא בודק אם הגבול קיים ויציב ומנסה ב'קטנה' משו כמו אבא פיחסה כיחסה, התגובה מיידית וברורה ואז מקבלים שקט עד בדיקת 'יש גבול' המחודשת. אמירות בוטות כמו ההיא לא נשמעות בבית שלנו וגם לא בהזדמנויות אחרות.
בעיני זה בדיוק כמו לעצור אותו מלהכניס עפרונות ועטים לשקעים בבית (ואצלינו מעולם לא הותקנו מגני שקעים). גבול שאני לא מוכנה שיעבור.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
