|
5/6/2005 23:40
|
roniti
|
מאת:
|
|
גם לי יש שאלה. דרורית בבקשה דעתך..
|
כותרת:
|
נעם בתי בת רבע לחמש, כמו שהיא אומרת. לפני כחצי שנה נולדה לה אחות, מהלך שהיה מלווה באי אילו קשיים מבחינתה, אשר קיבלו לדעתי אתץ מלוא הלגיטימציה וההכלה האפשריים שלנו. המצב כיום הרבה יותר טוב. נעם מצד אחד לא נכנסה לתפקיד "האחות הגדולה" האחראית וכו' (לשמחתי), והיא ממשיכה לככב בבית, ומצד שני גם אנה הקטנה תופסת היטב את מקומה ושתיהן צומחות ופורחות (טפו טפו חמסה חמסה) לנגד עינינו. שתיהן משגעות! (אובייקטיבית ;-))
אם בתחילת ההורות לשתיים חששתי עד רעדתי ממצב בו אני עם שתיהן לבד, הרי שלאחרונה יצא לי לבלות כמה ימים נפלאים עם שתיהן. שמתי לב שנורא טוב לנעם לבלות איתי בבית. ברמה שבימים שהיא בבית היא פחות מתגרדת (יש לה אטופיק דרמטיטיס שסביב הלידה החריף מאוד וכעת אנו תודה לאל באיזה שהוא סטטוס קוו עם זה), פחות אלרגית, יותר שמחה, פחות עייפה. היא מדהימה, מעסיקה את עצמה, למשל בשבוע שעבר החליטה שהיא כותבת ספר, ציירה ציורים וביקשה ממני לכתוב את הטקטסט, כל מיני דברים כאלה. הראש שלה כל הזמן עובד, היא לומדת המון כשהיא בבית, אפילו סתם מכותרת שאני מקריאה לה מהעיתון. עד כדי כך הימים האלה בבית היו מוצלחים מבחינתי שפתאום חרה לי נורא להמשיך לשלוח אותה למועדונית, שממנה אני לא במיוחד מרוצה. חשבתי להוציא אותה לאלתר אבל בסוף שוכנעתי שעדיף לחכות עם זה עד ספטמבר. שיתפתי חברה אמא מהגן והיא דווקא אמרה לי שאני כן צריכה להשאיר אותה במועדונית, שאני צריכה "לשחרר" ושזה טוב לנעם להתמודד עם חברת הילדים. עכשיו כשאומרים לי שאני צריכה "לשחרר" אני ישר מתמחלאת ביסורי מצפון וחוששת שאולי אני באמת "חונקת" וכך הרגשתי כמה ימים עד שפתאום חשבתי לעצמי שההיא סתם לא יודעת על מה היא מדברת. עד אחת ועשרים להיות במסה זה מספיק זמן בעיניי, ובאלף שקל שיתפנו לי אוכל להשקיע בה הרבה הרבה יותר.
אז מה אני רוצה?
אישור. לכך שאני לא חונקת, לא"לא משחררת" וכו'. וגם את דעת כל מי שיחפוץ על הדבר הזה (ובעיקר שלך, דרורית..)
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|