זכור לי חבר ילדות שלי שאצלם לא היה כלום, והוא היה בא לחברים ופשוט לא שולט בעצמו בכל מה שקשור לממתקים ומלוחים שאצל אחרים כן היה.
אני בעד ללמד אותם גם את המיומנות הזו - איך לצרוך את זה אבל במידה (כמו טלויזיה, אגב). יש תמיד קצת מבחר - לא המון (נגיד במבה, ביסקויטים וביגלה), ויש כמה חוקים: 1. זה אף פעם לא לפני אוכל - אם מבקש לפני אוכל מסבירים לו שזה קינוח, שזה לא כ"כ בריא אז מותר לאכול מזה רק אחרי שאוכלים אוכל בריא. לפעמים קצת בוכה אבל אנחנו מצליחים להיות עקביים בד"כ. 2. בעקרון יכול לקבל מה שמבקש, אבל תמיד בצלוחית קטנה, כמות קטנה. אף פעם לא שקית שלמה ביד (גם לא הקטנטנות של במבה). למרות שהוא מאוד אוהב את החטיפים הוא לא מבקש הרבה.
יש גם פירות יבשים שהוא אוהב (וגם מקבל במידה) ולפעמים חטיפי גרנולה - גם הם מוגבלים לאחד ביום.
עם דבר אחד יש לי בעיה, אבל אני מדגישה שהבעיה היא שלי - שוקולד. אני מאוד אוהבת שוקולד וצורכת קצת יותר מדי ממנו, וזה הדבר היחיד בבית שהוא לא יודע איפה הוא. ברור לי שזה בגלל שלי יש בעיה עם זה, כי אם נותנים במידה זה לא גרוע יותר מדברים אחרים. יום אחד הוא יגלה איפה השוקולד (במקרר, לא מסובך מדי) ואז נתמודד גם עם זה.
|
תוכן התגובה:
|