אני מסכימה עם קרן בכל מילה שהיא אמרה, היא הגדירה את זה בשתי וריאציות, האחת משחקי כוח והשנייה גבולות שלמעשה זהות לחלוטין.
אני חווה את ההתנהגות הזו כמעט בכל יום בצורה אחרת עם בני בן השלוש, עלי לציין שאני הרבה פעמים נסוגה כאשר אני יודעת בודאות שאני לא עושה לטובתו כי הוא לא לומד מזה שום דבר, מה יהיה אחר כך שהוא יגדל והרצונות שלו יהיו גדולים יותר גם אז תכנעי לו בגלל שהוא מרגיש אבוד או מעלה את האוקטבות שלו לגבהים בלתי סבירים....? אני חושבת שנהגת נכון מאד ולא התפשרת במקרה הזה כי הוא נראה לך חשוב ביותר. בגיל הזה הם למעשה כחומר ביד היוצר ומה שנשאר לנו הוא לעצב אותם בצורה הטובה ביותר (אסור כמובן להתעלם מהעובדה שיש להם גם אופי) ובכל זאת....
המון בהצלחה וחג שמח
|
תוכן התגובה:
|
