ותיקה- כמו שכתבו מעלי- לכל דבר יש את הזמן שלו ואת הקצב שלו. כבר כתבתי פעם על הדוגמא שלי שבבית הקטנה שלי היתה גמולה לגמרי, והייתי מאוד גאה ונסענו ככה לחברים למרות שהיא בקשה חיתול (שיכנעתי אותה)- ושם היא עשתה קקי באוהל כדורים...
המעבר בין השירותים בבית המוכרים לבין החוץ לפעמים מפחיד ומאיים. גם אח"כ המעבר לגן היה לה קשה עד שהלכתי איתה וישבתי איתה שם.
תחכי קצת, תתני לו את הזמן, תמשיכי להציע מבלי להלחיץ.
גם בלי תחתונים הרבה יותר קל לו להבין את התחושות. התחתונים הרבה פעמים מבלבלים אותם בגלל שזה משהו שדומה בתחושה לחיתול (מבחינת משהו שנמצא על הגוף)
הוא אומר לך את הכל- תקשיבי לו. הוא יודע....
ולאמא של עידו- אני מסתובבת בלי סיר- אבל עם שקיות נליון בתיק.... ואוספת.... בנתים אני לא רוצה ללמד אותה להתאפק (למרות שחייבת לציין שבאמצע יום העצמאות בלי אף פיסת דשא ריקה- היה קצת קשה, אבל הסתדרנו :) )
בהצלחה בגמילה. שלב מעייף, מרגש ולפעמים ארוך ממה שרוצים....
לירון
|
תוכן התגובה:
|
