אני בעד גבולות ברורים בגן ומניעת אלימות. אבל בעיניי עונש כזה גם הוא סוג של אלימות! (ת'אמת, לא ידעתי שעדין מענישים ככה ילדים...) זה משפיל את הילד, מבייש אותו ולא מלמד אותו שום דבר אמתי.
יש דרכים אחרות ובאחריותה של הגננת למצוא אותם.
לא הייתי עוברת על מקרה כזה בשקט. אני לא מאלו שהופכים שולחנות אבל הייתי משוחחת עם הגננת ומבהירה שזה לא מקובל עלי בשום אופן. מה שכתבת את על הרחקת הילד נראה לי הגיוני הרבה יותר.
לגבי לדובב את ילד:
המסר היותר חשוב בעיני הוא שלא משנה מה קורה ולא משנה אם הוא ילד שמספר או לא, הוא חייב לדעת שיש לו למי לפנות גם אם הוא מדבר ברמזים ובשפת גוף או בצורה לא מודעת.
אפשר להתחיל מזה שתספרי לו כל יום מה את עשית, אפשר לשאול אותו שאלות קטנות ומנחות (עם מי שיחקת בגן? ציירתם היום? ליד מי ישבת?) לא ללחוץ עליו בשאלות סגורות מדי (הי לך כיף?)או פתוחות מדי (איך היה בגן?), אפשר להתעניין אצל הצוות מה היו הפעילויות ולפי זה לכוון את השאלות, ואפשר להכניס שיחות "מידע" כאלה בכל שלב משעות היום ולאו דווקא בהקשר של הגן כי אולי הוא נלחץ מהעובדה שה"דיבוב" קשור רק לגן ואולי יש בכך משהו מרתיע.
ואחרון, יש ילדים שמתחילים "לדבר" ולספר בשלב מאוחר יותר, ויש כאלה שלא ממש מספרים. אני חושבת שאת מספיק קשובה לבן שלך כדי לדעת אם משהו עובר עליו ולפי זה לדעת אילו מסרים להעביר לו.
בהצלחה שושו!!
נירה
|
תוכן התגובה:
|
