העיקר הוא מה שגימלית אומרת. זו הזדמנות והתחננות לסשן בכי קטן. הדבר הכי טבעי, שלפעמים בחיי היומיום לא מוצאים לו הזדמנות טובה. לכן אני בקושי טורחת לצאת מדרכי עם הסינרים השונים או הכוסות השונות. יש כמה כוסות אהובות, היא בוחרת (מציינת איזו כוס). אם מה שהיא רוצה במדיח, אני אפילו לא טורחת לשטוף אותה. או שסתיו תסתפק באחרת או שכנראה זה זמן טוב לבכות :) ובמקרה כזה אני ממש לא ממליצה להתרחק, אלא להיפך, לחבק, או לפחות לעמוד קרוב ולהפגין אהבה. אם זה גורם להשתוללות, זה טוב! זה מה שהיא היתה צריכה. קצת הזדמנות לפרוק את הכעסים עלייך ועל העולם. שלא יהיו אשליות, גם ההורים הכי טובים ונענים יוצרים כעס אצל הילד (תהליך טבעי לדעתי) וצריך לתת מתישהו זמן להוציא אותם. מרחק משדר לילד שמה שהוא עושה לא כל כך טוב וזו צורה עדינה של דיכוי.
אגב, שלא ישתמע שאני חושבת שמה שהילד רוצה הוא לא חשוב. הוא חשוב ואני עושה מאמצים לקיים את זה כשברור שהרצון אמיתי (או אם זה לא קשה מדי לביצוע). אבל אם הוא בוכה בכי תמרורים על הסינור שהוא עצמו רצה, הבה נסכים שאין פה איזה רצון חזק לסינר הזה, וכנראה גם לא לסינר אחר, או שיש רצון חזק אבל הוא מעורבב עם מצוקה שכדאי לפרוק. אחרי כל זה אפשר לשאול איזה סינר הוא רוצה...
עוד על זה ב"בכי והתקפי זעם"
בהצלחה
|
תוכן התגובה:
|
