|
21/6/2005 22:15
|
ורד
|
מאת:
|
|
ורדשל
|
כותרת:
|
קצר לפני המיטה: לא, אני לא פסימית או מיואשת במובן של ריפיון ידיים. אני לא חושבת שאין מה לעשות, אני רק אומרת שכדי לשנות צריך לחפור יותר עמוק. לא מספיק לטאטא את האבק שהצטבר, צריך להוציא את המוגלה. זה לא קל, אבל מה קל? אז צריך למחות, וכל מחאה בכיוון הנכון מצטברת בסופו של דבר, אבל הכי חשוב לחנך. אולי נהנה מהפירות עוד הרבה זמן. דור או שניים. אבל אני האחרונה שתגיד שאין סיכוי. (למרות שביני לביני הרהרתי שאם כל הבלגן פה יעצור את ההתנתקות אז יכול להיות שאין יותר עם מי לדבר. ואני לא מתכוונת לפלסטינים).
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|