|
23/6/2005 00:12
|
מירי2
|
מאת:
|
|
אימוש, בעיני זה לגמרי לא סוטה מנושא הדיון
|
כותרת:
|
ואני מקוה שגם פותחת ההודעה תרגיש כך.
אני חושבת שאת צודקת בזה שהסיבה לזעזוע שלך היתה שלא ראית אותם בוכים. למעשה, כשאנחנו היינו קטנים בכי היה דבר לא טוב גם אצלנו. אני באופן אישי שמעתי לא פעם את המשפט "תפסיקי לבכות או שאני כבר אתן לך סיבה לבכות" (=פליק בטוסיק).
זו גם בעיני הסיבה שאנחנו כמבוגרים גדלנו לתת משמעות שלילית לבכי. ועכשיו יש תהליך של להחזיר אותו למקום הטבעי שלו. כצורה של הבעת רגש, בלי משמעויות ענקיות.
אני לא חושבת שלבכות ליד הילד צריך להיות מנהג של קבע. כי חשוב מאוד לשמור שלא תהיה החלפת תפקידים בין הילד להורה, כלומר שהילד לא ירגיש אחראי לשלומו של ההורה.
אבל אנחנו בסה"כ אנושיים, וגם לנו קשה מאוד לפעמים. וזה בסדר שזה קורה.
אני מניחה שאחרי סיטואציה כזו כדאי לדבר עם הילד, לראות מה עבר עליו, להסביר מה קרה לנו.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
