לפחות לא לרוב מי שאני מכירה. איך רותי כתבה פעם? האהבה היחידה שבטוחה היא של ילד להוריו. כל השאר לא. ואני חושבת שזה נכון, או שלפחות ככה זה מרגיש לי. ועכשיו, כשאני רואה את השאלות האלה צצות להן אצל שי בעיניים, זה כואב מפלח, אבל אין לי מושג איך או אם אפשר לעשות את זה אחרת. זה אחד מה"יעדים" שלי כאמא. ששי תדע שהיא אהובה ללא תנאי, לנצח, תמיד. שלא תהיה בה שאלה אחת בנושא, ועובדה שיש. ועובדה שיש גם את הניסיונות (המתישים יש לומר) שלה בבדיקה גבולות. הרי גבולות של מה היא בודקת? - לדעתי של אהבה. בקיצור, ככה זה בחיים. לפחות לפי מה שהראש שלי חושב על העולם ויודע מעצמו. ליאתיתי.
|
תוכן התגובה:
|