14/10/2005 19:01
|
רונה
|
מאת:
|
יקרה,
|
כותרת:
|
את לא יוצאת לי מהלב. בעצם הרי את עוברת עכשיו את הסיוט ממנו כולנו חוששות וחרדות. לא מכירה אותך לא יודעת מי את ואני מסתובבת עם דמעות בעיניים כבר שעה וחצי מהמחשה על מה שאת עוברת. מה אומרים בשעה כזו? לא יודעת. רק חושבת כל הזמן על המלאך הקטן הזה בגיל של בני היקר ואני מקווה שלפחות הוא לא סובל פיזית ומאחלת לו שהוריו יידעו לתת לו את מה שהוא צריך - הרבה כוחות ואמונה הרבה אהבה והרבה הרבה תמיכה. בריאות ילדינו זה עולם ומלואו ואני בטוחה שקשה לך עכשיו לחשוב אבל את חייבת. חייבת לחשוב איך לעאזל מתוך התהום הזו את מרימה עצמך למעלה כדי שתוכלי להרים אותו. זה לא קל אני יודעת אבל זה מה שצריך להוביל אותך כל הזמן- להיות חזקה עבורו. אל תבחלי בשום אמצעי אל תוותרי על אף משאב ואל תתביישי לבקש את מה שאת צריכה כי הכי חשוב זה שהוא יבריא ואת צריכה לתת לו את הכלים לעבור את זה. ליבי ליבי איתך יקרה ואני מבטיחה להתפלל עבורכם. חיבוק רונה
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|