ה"כוויות בלב" מזכירות את המשל הידוע שרץ באינטרנט,על האב ששולח את בנו לתקוע מסמר בגדר על כל פעם שהוא מתעצבן או פוגע במישהו, ואח"כ מבקש ממנו להוציא את המסמרים ולהסתכל בגדר. והנמשל - כשפוגעים ברגשותיהם של אנשים, גם אם מצטערים אח"כ (=מוציאים את המסמרים), עדיין נשארים 'חורים' בלב (בגדר) של מי שנפגע.
מה לעשות, תמיד יש אנשים כאלה, שלשונם מהירה והם אינם סופרים עד שלוש ולעיתים גם מוציאים את תסכוליהם סתם, על מי שנמצא בדיוק באותו רגע בטווח פגיעה, ואינו יכול ממש להתגונן. (וכי מה תעשי? תצעקי עליה בחזרה? את, הרופאה הנכבדת???)
ואם בשיניים עסקינן, הנה סיפור מחוויותינו בשבוע שעבר, אצל רופאת השיניים החדשה של הבן שלי, בן השנתיים.
אנחנו גרים בחו"ל. חיפשתי מרפאת שיניים טובה לילדים, עבור בני, כי פה ושם היו לי אי אילו חששות לגבי צבען. הייתי בעבר במרפאה אחת שקרובה לביתינו, ואשר התגלתה בעלת מראה מטונף משהו - רצפה כ"כ ישנה שכבר השחירה, השטיח בחדר ההמתנה כבר שכח שהיה פעם כחול (ועכשיו הוא אפור כהה עד שחור בהיר..), צעצועים מלוכלכים לילדים, בקיצור, הבנתם את הרעיון. אבל כיון שמרפאה אחרת לילדים לא מצאתי ורציתי שהרופא רק יראה את השיניים של הבן שלי ויביע את דעתו (הבהרה: יסתכל בלבד. לא הייתי עושה שום טיפול שם!!!), נשארתי, והרופא היה דווקא חביב ובסדר, התסכל והרגיע שהכל בסדר.
והנה לפני כשבוע הבחנתי בצבע צהבהב על שיני והקדמיות התחתונות של בני, בחלק שקרוב לחניכיים בלבד. נבהלתי, כיון שאני מקפידה לצחצח לו את השיניים בוקר וערב. במקרה התגלגל לידיי ברושור של מרפאת שיניים לילדים (לפעמים הג'אנק מייל ששולחים כאן בטונות לתיבת הדואר האמיתית, שווה...) התקשרתי, קבעו לנו תור למחרת היום. הגענו, בפנים התגלה לי חדר המתנה מקסים, מואר, מחודש ונקי, עם מגזינים לאמהות, צעצועים מבהיקים לילדים הממתינים, מוסיקה שקטה נעימה ברקע, כורסאות נוחות ונקיות. וכשנכנסנו קיבלו אותנו פקידות חייכניות ואדיבות וגולת הכותרת - רופאת השיניים. בחורה צעירה דווקא, נראית כבת שלושים ומשהו, אבל משהו בפניה ובדיבורה כבש אותי וגרם לי לבטוח בה, ולא לחשוש מגילה הצעיר ומניסיונה המועט-אולי. על כסא רופאת השיניים מותקן מסך טלוויזיה, ואני ובני צפינו באיזשהו ערוץ ילדים. פתרון מעולה להמתנה לרופאה שתיכנס לחדר ולהפגת פחדים ושיעמום. ובכן, היא הסתכלה בשיניים ואמרה שמדובר בשכבת פלאק. ואכן נזכרתי, שבמשך כמה חודשים, באזור השיניים התחתונות - היה לי קשה מאוד לצחצח לו, כי הוא היה דוחף את הלשון בחוזקה וממש אי אפשר היה להגיע לשם. אז נהייתה שכבת פלאק. ו-כן, צריך היה להסיר אותה. לא נעים, אבל היה גם לא נורא. השכיבו את הבן שלי על מתקן כזה, על כסא הרופאה המושכב, וקשרו בסקוצ'ים את ידיו ואת רגליו (נשמע מזעזע, נכון? זה הקטע שהוא התחיל לבכות, אבל אין דרך אחרת לטפל בפיצי כזה). ידעתי שהטיפול לא יכאב לו כלל, ולכן לא דאגתי. כמובן שהייתי שם כל הזמן וליטפתי אותו, שרתי לו שיר שהוא אוהב והרגעתי אותו. הוא בכה כי נבהל מזה שהוא קשור כמובן ולא יכול לזוז, אבל הרופאה המלאכית היתה כ"כ זריזה ועדינה, ועוד הצליחה לעשות ניקוי עם מברשת גומי ומשחת שיניים כזו על כל השיניים שלו (כי הוא היה ממי ודי נרגע אחרי כמה דקות!! מקסים כזה וגיבור!)ובסוף הוא קיבל צעצוע קטן במתנה (כל הילדים מקבלים שם) ושאר מתנות דנטליות (מברשת שיניים, משחה, שטיפת פה לילדים). בסוף הטיפול הקצר, שנמשך דקות ספורות בלבד, הוא קם מהכסא, לא בכה, ועוד אמר "טנק יו" (תודה) והתרוצץ לו שמח בין חדרי המרפאה. היו לי קצת דמעות כי הוא בכה, אבל בעיקר רציתי לחבק את הרופאה הזאת (שמה הפרטי "שחרזאד"!!! - לא מגניב??? כן, היא פרסיה) והחמאתי לה והודיתי לה כ"כ, על כמה שהיא מקצועית ועדינה ונהדרת עם הילד וחייכנית, והיא עוד עמדה אח"כ בסבלנות וענתה לכל שאלותיי ושיחקה עם הבן שלי וצחקה איתו. כמובן שמייד המלצתי לכל חברותיי פה עם ילדים קטנים, והן אכן ישתמשו בהמלצה ויילכו אליה.
אז אנא, תיתי, תזכרי שאנשים קרי לב או סתם לא רגישים לזולת, תמיד יהיו. תמיד תזכרי את כל אלה שאוהבים ומוקירים אותך. ואת יודעת שיש כאלה בהמונים.
חג שמח ובריאות לכולם.
|
תוכן התגובה:
|
