28/10/2005 10:24
|
מבקרת עצובה
|
מאת:
|
שירי יקרה
|
כותרת:
|
קראתי את הסיפור המקסים שלך בלב פועם, עם דמעות הולכות ונקוות בעיניים ולא עיכלתי כשהגעתי לסוף. לא ככה מסיימים סיפור לידה כל כך יפה. אני ממש קפואה. ראיתי מהלינק שצירפת שמדובר בסיפור ממש ממש טרי. אני כל כך כואבת שאני לא יודעת מה לכתוב. גם לי יש בבית בן שנתיים וחצי. אני רוצה לאחל לך, שיעבור. שיעבור מהר, ובשלום. רוצה לאחל המון כח לך ולאסף, ולנטע, ולאבא שלהם. שתשמרו אחד על השני ותעברו את זה בשלום. אני רוצה להאמין שהילדים בסופו של דבר מתמודדים עם זה יותר בקלות משנדמה לנו ושהם חזקים עוד יותר מאיתנו. שיהיה לנטע יום הולדת שמח עם סבתא, ואת תשמרי על אסף כדי לחזור איתו הביתה כמה שיותר מהר, תחבקי ותאהבי מקרוב. ושתזכו לחגוג כולכם ביחד עוד הרבה ימי הולדת טובים ושמחים. שלך, סליחה על האנונימיות
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|