עכשיו אני כועסת על עצמי מאוד. למרות שביום ה', כשהיה לה חום בא אלינו הרופא המקסים שלנו הביתה- בדק אותה, ראה אדמומית קלה בעור התוף ואמר שלא דלקת במובהק ויכול להיות מוירוס. ואז החום ירד, והמשיכות באוזן נעלמו, ונשארו רק הקיטורים והאי שקט ושפשוף בתוך הפה, מה שהוביל אותי למסקנה שאלה כניראה השיניים. ונתתי לה לסבול ארבעה ימים, עד שהלילה נפרץ לה עור התוף והמוגלה יצאה, (וזה קרה לנו כבר כמה וכמה פעמים בעבר), והייתי אצל הרופא, שנתן שוב מוקסיפן, ואני כועסת על עצמי כל כך. המתוקה הזאת שבחיים לא מתלוננת, ארבעה ימים חסרת מנוחה, והרי היו לי ספקות, שחלקתי אותם אפילו כאן בפורום, אז למה לעזאזל לא לקחתי אותה לרופא קודם?
הזוג שלי טוען שכל עוד עור התוף היה סגור, והדקלת לא אובחנה, הרי בלאו הכי לא היינו נותנים אנטיביוטיקה- כל עוד יש ספק. אולי הוא צודק, וזה לא היה משנה. ובכל זאת, האינסטינט שלי תמיד פועל- אני תמיד תמיד צודקת בסוף, אז למה אני לא מקשיבה לבטן שלי.
אוף!
|
תוכן התגובה:
|
