פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

3/4/2006 01:35 אביבה מאת: אגיד לך מה המחשבה הראשונה שעלתה במוחי כותרת: קרה לי לא מעט פעמים בחיים שראיתי משהו שהפריע לי, והייתי בטוחה שנעשה לי עוול מסויים. אזרתי אומץ, ביררתי, וברוב המקרים (לא בכולם כמובן) הסתבר שלא הבנתי נכון את הסיטואציה, והכל למעשה היה בסדר, והיה הסבר הגיוני לדברים. נראה לי שתמיד הכי טוב זה כן לתקשר. יש דרכים מאד מאד עדינות לעשות זאת. חשוב לעשות זאת ללא שמץ בקורתיות וכעס, אלא באמת-באמת כשאלה. כבירור. ללא דיעה מוקדמת. אולי תתני ליום-יומיים לעבור, כדי לתת לעצמך להירגע קצת. ואז כשתהיי יותר רגועה, תנסחי לעצמך בבית דרך סופר-סופר עדינה לברר את זה, שממש לא תפגע, למקרה שטעית והכל בסדר. מצד שני, עוד נקודה נוספת למחשבה היא, שאם את מאד-מאד מרוצה, וזו ממש פעם ראשונה שבנך ישב בצד, אולי אין טעם להעיר כבר בפעם הראשונה, אלא דווקא להבליג, אך להיות עירנית לעתיד, ורק אם זה חוזר על עצמו - כן להעיר. כי הרי כולנו טועים לפעמים, ואף אחד מאיתנו אינו מושלם. ואם הגננת היא סך הכל אדם מסור, אחראי, איכותי וכו', ייתכן שמגיע לה הפרגון הזה של לתת לה לעשות מדי פעם טעות קלה בלי להעיר לה. אני למשל הייתי רוצה שיתייחסו אליי כך. אני חושבת שצריך להיכנס פה השיקול האם זו ממש פעם ראשונה ובודדת, או שהיו בעבר עוד 2-3 מקרים דומים, גם אם לא זהים. תוכן התגובה: תגובות נוספות עד כה נענו 0 תגובות

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש