4/4/2006 01:59
|
נאוה
|
מאת:
|
איזה תיאור אמיתי, נוגע ועוצמתי!!!
|
כותרת:
|
עמדו לי דמעות בעיניים ממש. בשלב הצירים. ואת צודקת, המוח לא זוכר כאב. וכל כך טוב שכך. אני שלושה וחצי חודשים אחרי לידה ראשונה, שהתחילה עםפנטזיות נאיביות על לידה טבעית, והסתיימה בירידת מים מקוניאליים, פיטוצין ואפידורל. סה"כ 26 שעות בחדר לידה. מי יודע, אולי בלידה השניה זה יתקצר. אבל בדיוק כמו שאמרת - ציפיות לחוד ולידה לחוד. אהבתי מאד לקרוא! מזל טוב, בריאות, גידול נעים ואושר אושר אושר!!! נ.ב. אסף הוא שם מקסים
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|