ובכן רזה, אני יכולה לומר להם שלא ידברו איתי על כך, אבל מצד שני, אני בכלל לא רוצה להעלות את הנושא מולם, כאילו - אם לא אדבר על כך, הנושא לא יהיה קיים בכלל, היחיד שאני "מתבכיינת" לו די הרבה, זה בעלי, אבל, הוא מפרגן ותומך.
שמנה בראש- קודם כל, אני רוצה לאחל לך הצלחה כבירה בשומרי משקל, הלוואי ותצליח להתמיד ולשנות את הרגלי האכילה, אני יודעת כמה זה קשה.
אכן, את צודקת, הקולות המעליבים, גורמים לי לרוץ למטבח ולפצות את עצמי, באותו רגע אני לא חושבת, על הנזק שאני עושה לעצמי מבחינה פיסית- נפשית, רק אחרי זה, זה מגיע (קולות המראה), החוסר אונים, הייאוש, והביקורת שלי על עצמי.
בקשר לבוקר חדש, אכן הבוקר קמתי בתחושה, שהיום אני חוזרת לשגרה של הדיאטה (את יודעת לפני שקילה), אבל הטלפון (והאמת שאם זה לא היה הטלפון, זאת הייתה סיבה אחרת), גררו אותי לבלוס.
הלוואי , הלוואי ואצליח להדהים אותם, אבל הכי הכי, אני רוצה להדהים את עצמי, לאהוב את עצמי.
|
תוכן התגובה:
|