העקרון הוא שהלילה לא נועד למשחקים ולצחקוקים ושתפקידנו, ההורים, לעזור לילדינו ללמוד כיצד להירדם בכוחות עצמם. בלי חמש דקות של בכי, בלי "לתת לילד לחכות", כי אלה שיטות שפוגעות באמון שהילד רוחש לנו ובתחושת הבטחון הבסיסית שלו. אז מה כן? העברה של מסר עקבי וברור: אמא/אבא כאן, עכשיו לילה, הולכים לישון. לילה טוב. בלי חגיגות, בלי אורות, בלי טרמפולינות ובלי עניינים. ראיתי פרק בסדרת הטלויזיה של "הלוחשת לתינוקות": היא עזרה לזוג הורים שלא עצמו עין במשך 9 חודשים, ואחרי כמה לילות עקביים (ולא קלים לאף אחד, כמובן) של "הרם והורד", הילד נרדם בעצמו. זה לקח תרגול של השיטה - הרמה מהמיטה, חיבוק, חזרה עקבית על המשפטים המרגיעים אך הנחרצים, ולמיטה. בלילה הראשון הוציאו את הילד מהמיטה אולי 100 פעם (בחיי), ובכל פעם הוא שוב קרא להם, בכה ומחה. הרימו והחזירו, הרימו והחזירו, וחזרו על המשפטים המרגיעים. בלילה השני כולם - ההורים והילד - "עבדו" פחות קשה, בשלישי כמעט ולא, ובסוף הם הודו בפניה שלא האמינו שהנס הזה יקרה פעם.
כמובן שכל זה מהזכרון ועל קצה המזלג. ממליצה לך לחפש חומר מפורט יותר על השיטה, בספרים שלה או באינטרנט.
בהצלחה... ולילות שקטים ורגועים!
|
תוכן התגובה:
|