|
8/5/2006 14:29
|
הוטיקה
|
מאת:
|
|
לצורך העניין, אני החברה שלך
|
כותרת:
|
כל החברות שלי, ללא יוצאת מן הכלל, נכנסו להריון או ילדו בשנה האחרונה. החברה הכי טובה שלי ילדה לפני חודש את בתה השלישית. בקרוב עומד להיוולד לי אחיין חדש. אנחנו מוקפים בתינוקות, ולנו לא מצליח. יש לנו בבית ילד בכור שמצפה ומצפה, ואח/ות - אין. כבר שלוש שנים. אז לצורך העניין, אני החברה שלך (אם כי אני מבינה שלה אין בכלל ילדים, וזה עוד הרבה יותר קשה, לדעתי). מה לעשות? להגיד לה. להגיד שאת לא יודעת איך לנהוג ולשאול מה היא מעדיפה. להיות חלק? להיות "ממודרת"? אני ביקשתי חד משמעית מכל החברות שלי, לא להסתיר ולא "לגונן". להיפך. לספר ולשתף. אני גם עושה להן בייביסיטר על התינוקות עכשיו, לפעמים, ולמרות שלא תמיד קל לי - עושה כל אממץ להתעלות על עצמי ולפרגן. והחברות האהובות שלי יודעות, ושותפות לכל קושי. אולי לכן קל לי יותר להיות איתן באושרן.
נדמה לי שהחברה שלך תעריך את השאלה הישירה: כואב לי שלי יש ולך אין, איך ממשיכים מכאן?
אגב, ביום העצמאות חגגנו בקיבוץ עם החבר'ה. הסתבר לנו, במסגרת הרכילות הכללית, שיש כרגע איזה עשר הריוניות במקביל. בימים כתיקונם היו מספרים לנו על כל אחת ואחת מהן. פתאום הבנו, ש"שומרים" עלינו, ולא מגלים, כי לא נעים. איך זה הרגיש לי? כמו סטירה בפרצוף.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|