זה מעבר חשוב וגדול בחייו של הילד, לא משהו אגבי. לכן זה צריך לקבל איזו טקסיות והתרגשות. אצלנו למשל (גמילה בשנתיים ושבעה חודים, אבל בדיעבר היה מוכן עוד קודם, רק שלקח זמן עד שירד לי האסימון..) מדברים על זה, על איזה כיף זה, לעשות כמו אמא ואבא בשירותים/בסיר. אני גם המצאתי שיר קצר לבן שלי, ששרנו ורקדנו ביחד כל פעם אחרי שעשה בסיר שלו: "כל הכבוד, כל הכבוד, כל הכבוד ל---", והיום הוא שר את זה לפעמים לעצמו ומוחא כפיים ורוקד. לא להציע חיתול לקקי, גם אני חושבת שעדיף לגמרי שיעשה בתחתונים ותנקו ותגידי לו :לא נורא, בפעם הבאה תעשה בסיר". לתת חיתול רק יעכב את כל התהליך ומבלבל. אם תיתקלי בסירוב מוחלט, או אז תייעצי איך להמשיך, אבל אל תקדימי את המאוחר. את הקקי והפיפי אנחנו שופכים לשירותים של הגדולים ומנופפים להם לשלום (ביי ביי פיפי, ביי ביי קקי, כמו בספר סיר הסירים).לגבי יום ולילה - הדיעות חלוקות: יש שגומלים מהכל ביחד, ולוקחים בחשבון הרבה הרטבות בלילה עד שהגמילה מושלמת. אני לא בעד בכלל. אני בעד הדרגתיות, וזה גם הוכיח את עצמו נהדר עם הבן שלי (טפו טפו). קודם גמילה ביום, כשבשנת הצהריים ובלילה ישן עם חיתול. כשהתחיל לשלוט יותר, הורדתי חיתול משנת הצהריים (דאגתי כמובן שיעשה פיפי ממש לפני שהולך לישון) וכשהתחיל קום יבש בבוקר, הורדתי גם מהלילה. וזה הצליח! קראתי מאמר מקצועי בנושא, שאומר שהמוח לומד לשלוט בסוגרים ולהתאפק, וכן בהדרגה, המוח של הילד לומד לשלוט בזה גם בלילה. לכן לא ראיתי שום סיבה להוריד חיתול בלילה, מהרגע הראשון. לדעתי זה רק עלול לייאש של הילד, שיקום רטוב ומבואס. אני בדעה שככל שהילד צובר הצלחות בנושא (כמו בכל דבר אחר), הבטחון שלו בעצמו גדל. ועוד דבר - בהתחלה הייתי שואלת הרבה פעמים במהלך היום - אתה צריך פיפי/קקי? אולי נלך לעשות? ותמיד הוספתי - אם יש לך פיפי, תגיד לי ונלך לעשות. ובהדרגה העברתי את האחריות אליו, והיום אני כמעט לא שואלת. (רק לפני שיוצאים מהבית או לפני שהולכים לישון וכד'). הוא אומר בעצמו או פשוט הולך ועושה. שיהיה בהצלחה!
|
תוכן התגובה:
|
