אצלי היא נכנסת בלידה, לפנימיותי, לנשמה, לתהליכים עמוקים ומורכבים יותר, כפי שהגדרת "מבחן", כמה הצלחתי להתקדם או לא. כמה קיבלתי במבחן (מתוך 10 כמובן, כמו בבית ספר...). בלידה הראשונה "בזכות" הבדיקות הפנימיות ועקומת פרידמן (העקומה), נותחתי לרוחב גופי ולעומק נשמתי. נאנסתי. עד היום מרגישה קורבן לאונס קבוצתי אכזרי. אני כותבת ומוחקת, חושבת ומסריטה את הלידה האחרונה בראשי, מבולבלת. מצד אחד הבדיקה הפנימית לבדה יכולה לאבחן מצבים שונים (כמו מצגים שלא תמיד נראים באולטרא סאונד בזמן הלידה), יכולה להראות מצבים בהם יולדת נראית ומרגישה מתקדמת יותר מהקיים בשל הסתבכות,כלומר- לא תמיד לידה בהשגחה מספיקה!!! מצד שני הבדיקה וחוסר התקדמות יכולים לייאש בזמן הלידה, לעצור אותה, לנטרל את כל ההתכנסות פנימה במהלכה התקין ואז- מה קדם למה????????????? הלוואי והיו מוצאים דרך לעקוף את הבדיקה העוצרת הזו, את האונס הממשיך בקרב נשים רבות.(במיוחד אם אנשי הצוות לא מודעים, חסרי איכפתיות וכו'). אני כותבת את התגובה זמן רב, חוזרת ללידה האחרונה (לפני חודשיים בערך), נבדקתי במינימום, מיילדת מופלאה, ההיפך מאינוס. תמיכה. אך הבדיקה ייאשה אותי. נתנה אינפורמציה חשובה לגבי הלידה שהסתבכה, אך גרמה לי לתיסכול שאותו לא יכולה לשכוח. לא מאשימה אף אחד . פשוט נוגע בתהליכים פנימיים שאני עוברת ועברתי במהלך החיים. זה המסר שלי. הבדיקה גורמת לי. בזמן הלידה, למסרים , לקולות, לזכרונות מציפים, להפרעה חריפה במהלכה הבריא... מזכיר לי קדרות- נזכרת בתחושה של "מירכוז" החומר, מאמץ עילאי להשאירו במרכז, לנוע סביבו, לפתוח אותו, להרימו למעלה.. כל תזוזה קטנה יכולה להסיט את הריכוז הפנימי, את המירכוז, את הפתיחה, יכולה לעוות את ההמשך.לפרוץ את הבועה, כך הרגשתי הפעם. האמת היא שפתחת כאן נקודה שמאד כאובה לי. על אף שהלידה הזו זכורה לי כחוויה מיוחדת וחיובית, התחושה צורבת, כואבת. קשה לי להמשיך לכתוב. זה מציף.
|
תוכן התגובה:
|