אמפי3 יקרה, תודה! איזה נפלא!
גילי יקרה, אכן. תודה אך חלק מהאיטיות שלי היא להשאיר יולדת ולטפל בהזדמנות אחרת במינוח. כאמור עם ההקשר. משאירה את אבני הטיח המתפוררות במקום, כדי להוציא אבן אחת (בדיקות פנימיות) בצורה שתבטיח שכולם יראו לה ולא יתבלבלו בגלל שהמון אבנים עוד צריכות להתהפך.
דבי יקרה. זה בדיוק העניין. שגם קודם לא נגעתי. אני חוששת ואשמח להיות מועמדת על טעותי, שאם אנחנו מכירים בכך שהיולדת אינה ברת שליטה ושיפוט בזמן צירים, הרי שטוב שהיא נתונה לחלוטין לניהול חיצוני לאפוטרופוסות, במקרה זה של בית-חולים. ניהול רפואי שבוודאי יודע מה טוב לה יותר משהיא יודעת שהרי אינה מסוגלת.. לכן לא נוגעת. מה לעשות באמת? ולא, לא ראיתי את הכתבה אך לאור הדברים, חותמת על כל פסיק של ריש.
וריש יקרה.. מקווה שהקושי שלך עם הדיון כפי שהוא נובע מכך שנשים אינן מסוגלות, כמוך, לומר לא. אתיודעת, כמי שמסוגלת לומר לא בעצמי, אני חושבת שהקושי ברוב המקרים אינו בלומר את הלא. הקושי האמיתי הוא בלחשוב את הלא. בלהבין שעושים לנו. להבין שזה אולי לא בסדר. לשתוק במובן העמוק יותר. שתיקה שמקורה בחוסר היכולת לפרש את המציאות ולהבין שמה שמבוצע בנו עלול להתפרש מאוחר יותר כעוולה. וכידוע, אנחנו המשלמים על עוולות שבוצעו בנו.
אום נטע יקרה, שוב אכן ואכן.
לל יקרה. תודה על העדות האישית. שילבתי ציטוטים נבחרים, דווקא יותר מהפשוטים כדי לנסות ולדבר אל כל הלבבות וסליחה, אנא ראי האם לטעמך.
ואמפי 3 שוב לקינוח. וואללה? התרפרנסי לי? קטע. כמו נובל, ממציא הדינמיט..
|
תוכן התגובה:
|