הבעיתיות של הדיון בעיני היא מחד בכך שצוות לא לומד אחרת ומאידך העלהום הכללי על הבדיקות כאונס. אין לי בעיה עם 'זכויות החולה' או עם 'הזכות לבחור איך ללדת'. להפך, אני חושבת שהם נחוצים ומקומם חשוב מאוד. נכון, חלק ניכר מהבדיקות המבוצעות הן מיותרות, מסוכנות, מעיקות, מתערבות שלא לצורך. יש מקרים בהם בהחלט ניתן להשתמש בבדיקות הללו להקל על היולדת (למשל במקרה שהצגתי בו רציתי לדעת כמה רחוקה אני מהלידה ועד כמה תזיק חשיפה של העובר לפטידין, אני בטוחה שניתן למצוא מקרים נוספים כאלה). אינני חושבת שהבדיקות מבוצעות כתוצאה מרשעות וכוונה רעה (למרות שהדרך לגהינום רצופה בכוונות טובות וזה לגמרי לא אומר), אלא אני חושבת שזה איך שהצוות מחונך שנים על גבי שנים לשלוט בתהליך הזה. אני חושבת שהשינוי צריך להיות גם בצד הזה, כלומר בשינוי גישה בסיסית שאומר לא חייבים לבדוק נשים בכל סבב רופאים, לא חייבים לבדוק נשים בכל פעם שנכנסים לחדר הלידה, כדאי להמנע מבדיקות במקרה של זליגת מ"ש (אם בטיפטוף ואם בשטפון), אלא אם כן אין ברירה אחרת (לא יודעת באיזה מקרה ניתן להגדיר אין ברירה אחרת, אבל אני מניחה שיש גם מצבי אינברירה שכאלה). בדיקה כזו אינה 'טיפול' (זה אגב גם צריך להבהיר ליולדת שעלולה להרגיש כאילו היא לא מטופלת דיה אם לא תבדק כך שגם במקרה הזה החינוך מחדש צריך לגעת בשני הצדדים). אני חושבת שגם את אוכלוסית הנשים יש 'לחנך מחדש' ברוח דומה, אם דרך הכנה ללידה, אם דרך חשיבה ופיתוח אחריות ושליטה על גופנו (לא לחשוש מ'משיכת זמן' בבית, להכיר לפחות תאורטית את התהליך ואת המסלול שהתינוק צריך לעבור בו), וכן - גם ללמוד לומר לא, ולהשאר בחיים. זה שיעור חשוב לא רק לתחום ההריון והלידה.
אני באופן אישי נזכרת בזעזוע עמוק בסיפור לידה של בת משפחה כפי שסופר ע"י בעלה, החלק שנחרט בזכרון שלי היה בסגנון - "כשהיא לחצה היה לתינוק קשה לצאת, אז המיילדת לקחה מספריים וגזרה אותה קצת כדי שהתינוק יוכל לצאת" בדיוק על מקרים כאלה אני מדברת, על מקרים שבהם אילו היו חשופים למידע אמיתי היו מבינים שגזירה לא מקלה על שלב ההכתרה, אלא רק נוהל בשגרה חלקית בחלק מבתי היולדות בלידה ראשונה ותו לא.
מהפכות מתרחשות לאיטן. אני עוד זוכרת שבלידה של גמד הבית הייתי "אטרקציה" כשבאתי עם תכנית לידה ואג'נדה ברורה מה כן ומה לא ואיך. כיום גם כאלה שלא מבינות הרבה מגיעות עם איזשהו מסמך כתוב, מוציאות משו מהאינטרנט, משפצות ומגישות לצוות. גם התפיסה לגבי ניטור רציף השתנתה בחלק מבתי היולדות, כמו גם היכולת לעבור ניטור בישיבה במקום בשכיבה (אם כי לפעמים לצוות קצת קשה לקבל את המהפך המחשבתי שזה לא יפריע לניטור, גם אם חדרי הלידה מתהדרים בכדורי פזיו יפים ובוהקים ורשימה מנויילנת בחדר הקבלה עם תמונות מרהיבות לגבי תנוחות אפשריות בלידה, לפחות תאורטית התרחש שינוי). אני רואה את הסכנה באיך כתוב המאמר הזה ופחות במהות, התוכן הבסיסי שדורש לבדוק אם אכן 'צריך את זה' הוא רלוונטי (בעיני הרבה פעמים ולא רק בתחום ההריון והלידה אלא בחיים בכלל) ומצויין, הסגנון המקביל את הבדיקה למעשי אונס בעיני גורם למיסוך המהות ולאנטיגוניזם (קצת כמו הכרזות בכנס נשימקו הראשון שהיו בוטות מאוד לטענת חלק מהנוכחים). אני חושבת שצריך להקדיש גם לאיך הדברים נאמרים כדי לא להפסיד את קהל היעד שלך לפחות בחציו (אם לא יותר מכך), כי מטרת הדיון הזה היא בעצם לפתוח דרך אחרת לליווי לידה ולא לגרום לשומעים להנהן בראשם תוך כדי אמירה מתחת לשפמם 'נו שויין, הפאנטיות האלה, שילכו ללדת עם דולפינים' בלי להקשיב באמת לרצון לשותפות אחרת בחדר הלידה.
יצא ארוך מקווה שברור דיו.
|
תוכן התגובה:
|