לא פלא שאת מתפרקת. כל אדם נורמלי היה מתמוטט מזמן.
אני מבינה אותך. אני הייתי בהיסטריה בשלבים (המאוד קצרים) כשלא הצלחתי להכריע בין העייפות לבין הלחץ שהילד שלי מקבל חלב בלילה ושיניו ייפגעו. זה נכון, אבל, כמו בהרבה משברים עם ילדים (וגם זה מנסיון), לפעמים צריך להכריז על הפסקת אש, ולהילחם שוב על מה שחשוב ממקום מחוזק ובטוח יותר בעצמו. ברור שהיום את לא יכולה להיות חזקה.
הרפי. תני לו. תתאוששי. תנוחי. לפני שאת מחליטה לחזור לחזית, דברי איתו. באמת. דברי איתו לפני השינה ואמרי לו שבלילה אין בקבוק חלב, כי זה מקלקל את השיניים. אם הוא רוצה הוא יוכל לקבל מים. חזרי על אותו משפט כמו מנטרה, ואותו הדבר בלילה כשהוא מתעורר.
הבת שלי מתעוררת בלילה ומתוך שינה היא ממלמלת: אין תה, רק מים...
בהצלחה, ואל תתייסרי!! את צודקת בהתעקשות, רק שעכשיו צריך קצת להרפות.
|
תוכן התגובה:
|
