שלום לאמא של,
קודם כל ישר כוח על העירנות והאיכפתיות.
לגבי הציור, במצבים כל כך רגישים יש בהחלט להדליק נורות אזהרה ולא להקל ראש, אך גם לא למהר לצד אחד של הסקאלה. יש ילדים בגיל הזה שאכן מתעניינים מאוד בנושא, נפוצה יותר ההתייחסות של עירום של בני המין של המצייר שבאה כהמשך ישיר לשלב הפרוידיאני שמתבטא במילים פשוטות ברצון להזדהות עם אמא ולהתחתן עם אבא-כלומר מצב בו ילדה תתעסק במשמעויות השונות של היותי 'פאם פאטל' בגיל הזה, הן מתלבשות באופןנשי מוגזם לעיתים, מאמצות התנהגויות של האם, וחלקן בודקות את גופן ואף מתחילות בהתייחסויות לדימויין העצמי ולמושגים של השמנה למשל.
לצערי הרב, נמצאת אצלי כרגע משפחה בטיפול בו הילדה עברה התעללות מינית: אחד המאפיינים הבולטים בציוריה הוא דמויות גבריות וסמלים פאלים שזועקים לעיניים ומצמררים בכל פעם מחדש, היא יודעת לספר כיצד:"אבא אכל לי את הפיפוש" ועוד כהנה וכהנה.
כשמאתרים מצוקות בציורים של ילדים, חשוב מאוד 'האיך' ולא רק 'המה' - כלומר הנושא עצמו לא יעיד בהכרח על קיומה של מצוקה. יש ילדים שסבלו רבות והם מציירים פרפרים ושמש זורחת - בציור הזה אתן משקל רב יותר לסוג הלחץ, ולאיכות הקו בה מצוירים האיברים השונים כצעד ראשוני באבחון.
איני יודעת אם אפשר להעלות לכאן, קבצי תמונה אך במידה וכן, את מוזמנת לסרוק את הציור ואני אתייחס.
כמו כן, אני מצרפת מאמר שכתבתי בנושא של פחדים באופן כללי בציורים, שעולים אצל ילדים רבים בהקשרים שונים ובעוצמות שונות, ואני מקווה שיהיה לכן לעזר.
אז שיהיה רק טוב, ושנתבדה...
להתראות
מיכל וימר
http://michal-wimmer.com/newsletter/newsletter.asp?newsletterID=8
|
תוכן התגובה:
|
